רואד טריפ חוצה ספרד
יש לי הכבוד לארח כאן קולגה ותיקה ומוכשרת במיוחד, רחלי לביא דגן.
יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים (מי אמר וינטג׳?) ואנחנו מתכננות להיפגש כבר לא מעט זמן.
הפעם היא היתה קרובה אליי מתמיד והיא הגיעה לכמה מקומות בצפון ספרד (חפשו הרבה היילייטים שלי באינסטגרם ואת הכתבה על האיים בגליסיה) שאני עדיין לא ולכן ביקשתי ממנה לספר על הטיול המקסים שלה.
לשמחתי, היא הסכימה.
אליך, רחלי
לאחרונה חזרתי מרואד-טריפ של שבועיים וחצי מהולנד (מקום מגוריי) לפורטוגל וחזרה. בדרך עברנו בבלגיה, לוקסמבורג וצרפת. חצינו את הפירנאים הנפלאים ואת ספרד וכך הגענו לאחר חמישה ימים לפורטוגל. על פורטוגל ועוד כמה מקומות נבחרים סיפרתי באינסטגרם ועוד אספר בהרחבה בבלוג. לבקשתה של ענבל אני מביאה כאן את התרשמותי מכמה מקומות בהם ביקרנו בדרך הלוך וחזור בחבל הבאסקים.
כמובן שבעת הכנת הטיול קראתי בבלוג של ענבל על חבל הבאסקים ועל ההמלצות השוות שלה. הדבר שהכי משך את תשומת לבי (ברוב בושתי) היה הרפתקאת עוגת הגבינה הבאסקית והמרדף אחריה. או אז החלטתי שאטעם את העוגה המדוברת בכל עיר באסקית בה נבקר. כמובן שגם אפיתי אחת בבית כדי להיכנס לאווירה באסקית (לפי המתכון המצויין בבלוג של ענבל) ולהרגיל את בלוטות הטעם.
למרבה הפלא, גם אנחנו זכינו למרדף משלנו אחר עוגת הגבינה הבאסקית.
*מכרה המלח Salinas de Añana או הזהב הלבן של חבל הבאסקים
על כך שעוגת גבינה אינה כל כך קלה להשגה למדנו כבר בביקור בעיירת מכרה המלח Añana. לשאלתנו התממימה היכן נוכל לאכול עוגת גבינה באסקית מסורתית, ענתה הפקידה הצעירה במשרד התיירים המקומי שאינה מכירה מקום כזה ושהיא זוכרת את טעמה של עוגת גבינה מהימים שסבתה נהגה לאפות אחת כזאת. הייתי צריכה לדעת שכאן מתחיל המרדף הפרטי שלי…
עמק המלח שנמצא כ 30 ק"מ מערבית לעיר ויטוריה-גסטיז הוא אתר מורשת עולמית להפקת מלח. כן כן מסתבר שהמלח שמופק כאן ייחודי בעולם בטעמו ובשיטת ההפקה.
כבר 7000 שנה מפיקים כאן מלח! בתחילה נעשה שימוש בשיטת אידוי מי המעיין המלוחים שנובעים בעמק. בשל המים המלוחים (פי 7 מריכוז המלח בים התיכון) ובשל תנאי מזג האוויר הייחודיים בעמק הזה, נוצרה כאן תעשיית הפקת מלח. לפני כ 2000 שנה עברו לשיטת ההפרדה. את זו משמרים כאן עד היום.
זהו אחד האתרים המרשימים והמרתקים עם שמירה על מסורת עבר מתוך רצון להתאים להווה על ידי מאמץ משותף של הכפר, החבל הבאסקי והמדינה. ביקור באתר בסיור מודרך מומלץ מאוד.
ויטוריה גסטיז Vitoria Gasteiz
המשכנו לעיר הבירה של חבל הבאסקים – ויטוריה גסטיז – לתומינו חשבנו שבעיר הבירה נוכל למצוא עוגה מסורתית, אך הסתבר שטעינו. חיפוש מהיר בגוגל הוביל אותנו למאפיה מדוגמת למראה במרחק של כעשר דקות הליכה מהמרכז, אך אבוי! גם כאן לא נמצאה העוגה וגם כאן לא ידעו על שום מה ולמה הפליאה שלנו. לבסוף נמצא סניף של רשת מאפיות בה נמכרת עוגת גבינה אך לדאבוננו היא היתה תעשייתית וממש לא מסורתית. לכו לרשת bascake רק אם אתן ממש נואשות…
עיר הבירה האירופאית הירוקה לשנת 2012 ובעלת התואר הנכסף משנת 2019 Global Green City קיבלה את פנינו בשדרות רחבות, תכנון עירוני לעילא, המון עצים ודגלי פלסטין ואף לא עוגת גבינה ראויה אחת. מסתבר שבעיר שתולים 130 אלף עצים (עץ אחד על כל שני תושבים) ותוכננה רצועה ירוקה אליה ניתן להגיע בקלות ברכיבה על אופניים. העיר העתיקה נקראת עיר השקד בשל הדמיון הצורני לשקד ובה מונומנטים בני יותר מאלף שנה. כך, למשל, מתחם חומת העיר והגן המשוחזר מאחוריה ובית Casa del Cordón עם תקרת הקשתות הכחולה (היה ביתו של סוחר יהודי) הם אתרים הסטוריים מרתקים.
מה שאהבתי בעיר זה הסמטאות, המדרגנועים שמסייעים בהליכה ברחובות המשופעים, ציורי הקיר ואת השילוב הטבעי של אזורי משחק במרחב העירוני שמאפשרים קשר וקהילתיות.
כאן היתה קהילה יהודית גדולה. טרם גירוש יהודי ספרד מנתה הקהילה כ 900 איש. בעיר העתיקה היה גטו יהודי ממנו לא נותר דבר. ברובע היהודי Judizmendi מרמז השם של הרובע כמו שמו של הרחוב המרכזי על מה שהיה כאן פעם. האנדרטה לזכר יהודי העיר שתוכננה על ידי האמנית הישראלית יעל ארצי והוקמה בשהת 2004 הושחתה בססמאות אנטי ישראליות ומוגנת כעת באמצעות גדרות רשת.
בסלמנקה, אוביאדו, סאנטיאגו דה קומפוסטלה וסאנטנדאר הטבענו את יגוננו בגלידה מקומית טובה (אינן שייכות לחבל הבאסקי) ורק בסאן סבסטיאן בא המרדף אחר עוגת גבינה לסיומו הטוב כמו גם ביקורנו בספרד.
סלמנקה Salamanca
וואו! לא ידעתי ולא ציפיתי לפגוש עיר כה מרשימה ככה פתאום בלי הודעה מוקדמת.
המרכז העתיק יפיפה וכל מבנה מרשים ומפואר מקודמו. גם סלמנקה הוכרזה כאתר מורשת עולמית ובה שוכנת האוניברסיטה העתיקה ביותר בספרד.
בעיר פעלו דמויות יהודיות נודעות טרם גירוש ספרד.
בעיר מוזיאונים לרוב אך אני רוצה להמליץ על מוזיאון Casa Lis שהיה ביתו של סוחר עשיר ונבנה בתחילת המאה הקודמת בסגנון ארט-נובו ומשמש כיום כמוזיאון ארט-נובו וארט-דקו עם אוספים מרהיבים של חפצי אומנות, פסלים, בובות ועוד.
אוביאדו Oviedo
העיר היפה היא מרכז אדריכלות מקורית ומיוחדת; מין שילוב של אדריכלות גותית, רומאית ונורדית, שהגיעה לשיא תפוצתה במאה ה 11. גם היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית וכך לא תופתעו שבכל פינה מתגלה קתדרלה, מבנה עתיק יפיפה או סתם בניין מרשים.
העיר שימשה כאחד האתרים המרכזיים בסרט ויקי כריסטינה ברצלונה של וודי אלן וככזו מגיע לה מקום של כבוד בקבוצה ובבלוג של ענבל :)
סאנטיאגו דה קומפוסטלה Santiago de Compostela
הדרך אל ומהעיר וכמובן העיר עצמה מלאה בצועדים וצועדות בדרך שקרויה על שם העיר קמינו דה סאנטיאגו, מסלול עלייה לרגל מאז ימי הביניים. זה מרגש לראות את אלה שעדיין בדרך צועדים וצועדות לצד הדרך ואת אלה שכבר הגיעו מצטלמות בכיכר על רקע הקתדרלה או נחות אפרקדן על חומת אבן נמוכה או פשוט על הקרקע.
התיישבנו לאכול במסעדת דרכים בכפר קטן על הדרך, ליד הצועדים ולא יכולתי שלא להקשיב לשיחות שלהם.
אשה א': מאין את?
אשה ב': מאלסקה
אשה א': למה את עושה את זה לעצמך?
אשה ב': מאותה סיבה שכולנו עושים את זה, כדי להרוג את עצמנו חחח
גם סאנטיאגו הוכרזה כאתר מורשת עולמית וגם היא מלבבת בסימטאותיה, כיכרותיה ומרכז עתיק יפיפיה.
סאנטנדר Santander
בדרך לסאן סבסטיאן החלטנו באופן ספונטני לעצור ב- Santander. זוהי בירת מחוז קנטבריה שבצפון ספרד, השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי והיא מותק של עיר ספרדית אופיינית. אווירה תוססת אך רגועה ונעימה. שדרות רחבות עם מלא בתי קפה וחנויות שוות. וגם היכל אוכל בסגנון שרונה בתל אביב וטיילת משגעת.
סן סבאסטיאן – סוף טוב הכל טוב
בסן-סבאסטיאן בילינו יום ארוך ומעניין אך יצאנו עם רגשות מעורבים. למה? תיכף אסביר.
את היום פתחנו בסיור מודרך מצויין של חברת Guruwalk. היה מעניין ומעשיר ומומלץ מאוד. למדנו על ההסטוריה של החבל והעיר, על מנהגים ומסורות, על השפה הבסקית ועל…עוגות גבינה. וגם צעדנו על השטיח האדום. ידעתן שבסאן-סבאסטיאן נערך אחד מפסטיבלי הסרטים החשוב בעולם?!
כך למשל למדנו שברבות מערי ספרד נערכו בעבר מלחמות שוורים בכיכר העיר. קשה לדמיין שבכיכרות המפוארות ישבו עשירי העיר וצפו בקרבות אכזריים. כאן, בסן סבאסטיאן ניתן אף לראות את המספרים בחזית המרפסות המקיפות את הכיכר. המספרים ציינו את המקום שקנית כדי לצפות באירוע. הדירות היו פרטיות אך באותו יום, המרפסות היו שייכות לעירייה שמכרה כרטיסים לאירוע.
למדנו על מסורות שהפכו לסוגי ספורט כמו כריתת עצים, חתירה או סחיבת סלעים. ידעתן שאלוף הבאסקים בסחיבת סלעים הרים סלע (לא זוכרת מה משקלו בדיוק, בכל מקרה למעלה ממאה קילו) למעלה מאלף פעמים ברצף בסגנון המקומי – הרמה מעל הכתף והנחה מעבר לגב וחוזר חלילה)!
למדנו שהשפה הבסקית היא שפה ייחודית שאינה דומה לאף שפה אחרת בעולם ושהיא לא מסובכת מבחינה דקדוקית.
למדנו גם שעוגת גבינה היא רק עוד קינוח ולא הקינוח האופייני לבאסקים. המאפייה המפורסמת La Viῆa זכתה בתואר של טריפאדווייזר ומאז מוצפת תיירים. אנחנו לא טרחנו לעמוד בתור וניגשנו למאפייה סמוכה בה סוף סוף אכלנו את עוגת הגבינה הבאסקית.
ביקרנו גם ברובע Gros המכונה 'פריס הקטנה', צעדנו לאורך חוף Playa De La Concha אל הר איגלדו ועלינו בפוניקלור לתצפית יפה מראש ההר. שווה!
אז למה רגשות מעורבים? העיר, כמו חבל הבאסקים כולו, יפיפיה, ההסטוריה האזורית מעניינת והתרבות והמסורות המקומיות מרתקות. אבל נתקלנו בהרבה דגלי פלסטין מה שיצר אתגר לצלם תמונה בלי דגל פלסטין 😉
ורגע ברצינות, אני מבינה שמלחמתם של הבאסקים לאוטונומיה וגאוותם הלאומית הם כנראה הגורמים לתמיכה הרחבה לה זוכה כאן הרעיון הפלסטינאי. הדגלים והשלטים שלעיתים נראו כאלתור של מקומיים (למשל השלט בשפה הבאסקית שקרא להשמיד את ישראל על חלונות מבנה השוק בעיירה שכוחת האל אך היפה להפליא טולוסה Tolosa) ולעתים כברושור רשמי של העירייה המקומית עם סמל העיריה (כאלה ראינו למכביר בעיר הבירה של המחוז ויטוריה גסטיז) יצרו תחושה של אי נוחות ופגעו בהנאת הטיול. ובכל זאת, אני עוד אחזור אל החבל היפה הזה רק נראה לי שאמתין זמן מה.
רחלי לביא דגן היא בלוגרית, מדריכה ומתכננת טיולים בהולנד.
גרה בהולנד כבר כמעט 20 שנה, מטיילת, מצלמת וכותבת על מקומות מעניינים ופחות מוכרים מנקודת מבט של מקומית עם דגש על עיצוב וארכיטקטורה.
רעיונות, טיפים והמלצות לטיולים בהולנד מחוץ למסלול התיירותי הרגיל איתי או בלעדי (אבל בסגנון שלי) תמצאו בבלוג שלי – רק-עתיק – בקבוצת הפייסבוק שלי – הולנד לטייל מחוץ מסלול – ובדף האינסטגרם שלי.





לפוסט הזה יש 3 תגובות
וכמובן, עוגת הגבינה הבאסקית הטובה בעולם נמצאת כאן בברצלונה אצל יון קייק, גם אם היא פיתוח מתקדם של העוגה המסורתית הפשוטה.
הי רחלי, תמיד מוזמנת לכאן :)
תודה רבה ששיתפת אותנו במסע המקסים שלכם.
האמת היא שהייתי אמורה להגיע לשבוע העיצוב באיינדהובן כהורה מלווה מטעם בית הספר של הבן שלי, אבל בסופו של דבר הטיול בוטל לצערי הרב מאוד…
אין לי ספק שאגיע.
ענבל יקרה,
תודה על האירוח בבלוג. נהניתי לכתוב ולשחזר את כל מה שחווינו בספרד ובעיקר את המרדף אחרי עוגת הגבינה.
מקווה לארח אותך בבלוג שלי (וגם בהולנד עצמה)!