fbpx

סופשבוע בפריז עם טבעוני ואוכלת כל

אז לא ליסבון?

"אז קבענו בליסבון?" אמרתי.
אם הפתיחה הזאת מוכרת לכם, כנראה שכבר קראתם את הפוסט על הטיול לפראג ואם לא, קפצו לבקר שם. 
"צריך משהו יותר קרוב", הם אמרו. הם, זה אחי ואחותי היקרים, שיכונו מעתה הוא והיא בהתאמה. 

'מתי ל&*% אני אגיע לפורטוגל?????', חשבתי לעצמי, 'גם ככה חיי מתקרבים לקיצם עם תאריך יום ההולדת המתקרב בקצב לא הגיוני'.
"אז לאן בא לכם, חבר'ה?", שאלתי בנדיבות לא אופיינית לי.
"מתאים פריז?", הם.
"טוב, זורמת אתכם", הפתעתי אפילו את עצמי.
כל זה היה בתשובה לשאלה מה אני רוצה במתנה. טיול רק של שלושתנו. משהו שלא קרה כבר ים של שנים. החיים, הילדים, העבודה, אני שהעברתי את עצמי לארץ אחרת – גרם לזה שהצלחנו להתראות פחות ופחות. אז קבענו לנו אי בזמן שיהיה רק שלנו. סוף שבוע בנובמבר.

מי בחבורה

האח, יזם מבוקש ביום וספורטאי בלילה, אב לשלושה. האחות, מנהלת בכירה בתחום הפיננסים, מצטיינת בכימיה ותנ"ך (כן, תנ"ך. הקשר הגנטי בינינו מעולם לא הוכח באמת), אם לשניים וחצי. עם שניהם גדלתי. כן, אני הסנדוויץ'. 

יאללה, פריז

נפגשנו בשדה התעופה. אחותי הגאונה (מצטיינת בתנ"ך, כאמור) הצליחה למצוא לנו טיסות שיגיעו ויצאו יחד, לאותו טרמינל. הם הגיעו מהארץ, אני מברצלונה. הגענו לטרמינל 2 בשארל דה גול ואחרי משהו כמו 50 דקות הגענו ברכבת למלון, שהיה בול על תחנת המטרו של קו 4 היעיל.

ואם אנחנו בפריז, מה יותר מתאים מהפסקול של אמלי לליווי הפוסט? פתחו רמקולים ותהנו –

Little Palace Hotel

בחרתי אותו כי הוא היה ברובע השלישי, המארה שזכרתי מהביקור האחרון כאזור חמוד.
 המיקום כבר הוכיח את עצמו והחדר שקיבלנו היה עצום ממש במונחי פריז (38 מ"ר, בדקתי בשבילכם באתר) – סוג של שני חדרים מחוברים כשביניהם האמבטיה. מיטה זוגית רחבה מאוד ונוחה. עיצוב חביב למדי. באמת שיותר מזה לא היינו צריכים. 

גינה ציבורית פריז ענבל כבירי רובע המארה
הגינה שלפני המלון

למה ארוחת ערב אחת, אם אפשר שתיים?

באמת תהיתי מה יותר מופרך – שטבעוני יגיע לפריז או שצמחונית תגור בברצלונה
ועכשיו היינו שנינו יחד, עם מישהי שממש ממש לא בעייתית באוכל (למעט פלפלים, שומו שמיים) – תוהים האם פריז תהיה טובה אלינו או שנגמור עם בגט בבלונז'רי הקרוב.

ספוילר – היא היתה מלכה, פריז. לא פחות. לשלושתנו. 

את ערב הפתיחה החלטנו להעביר במסעדה שאחת הביקורות עליה היו "מרק הבצל הצמחוני הכי טעים שאכלתי בחיי". מאחר ומרק בצל היה מנה מכוננת בילדותנו (למיטב זכרוני, אחד הצעדים הראשונים שלנו במטבח, שלא לדבר על המרק האגדי והבלתי נשכח במסעדת וואלה החיפאית המיתולוגית זצ"ל) לא חשבנו פעמיים. ביציאה מהמלון שאלתי את פקידת הקבלה אם צריך להזמין מקום והיא, בביטחון מופרז אחרי הצצה בשעון שהורה 19:00 בערב אמרה "לא, עכשיו ממש לא. זה מוקדם". מטרו קצר לסן ז'רמה והליכה קצרה לפסאג' מקסים הביאה אותנו די מהר למקום. באותה מהירות נזרקנו בכניסה, כי ה-כ-ל כבר מוזמן  (יום חמישי בערב, בכל זאת) ובלי לקלל יותר מדי את ההיא מהמלון, עשינו מה שעושים שלושה אנשים רעבים – נכנסים למסעדה הראשונה שהם רואים – בדלת ממול. המקום שאליו רצינו ללכת נקרא La Jacobine והוא נמצא ב – 59-61 Rue Saint-André des Arts. אם אתם במקרה מגיעים לשם, תגידו לי אם באמת המרק היה שווה. 

Note to self – ככל שאני כותבת יותר על הרפתקאותיי מחוץ לבית, אני מגלה שאפשר להכתיר את רובן המכריע ב"דברים שקרו לי בגלל שלא הזמנתי מקום מראש". לא לומדת. כנראה שזאת הקארמה שלי. 

פריז ענבל כבירי
בתור מי שגרה במדינה שכולה צהוב-כתום-אדום ושילובים שלהם, האבן הלבנה הזו הטריפה אותי לגמרי. איזו אלגנטיות. מתה על זה

סיבוב ראשון ב-Cepe et Figue

רעבים הרבה ומאוכזבים קלות, התיישבנו על שתי קערות מרק בצל מהבילות ומחממות לב. המרק היה ייני וטעים מאוד, עם קצת יותר מדי טימין יבש, אבל זה לא פגם בהנאה ממנו או מפרוסת הבגט השמנמנה במרכזו שהיתה מכוסה בשמיכה לא דקה בכלל של גבינה.
הטבעוני הסתפק באיזו מנת אבוקדו ומאחר ולא היה לנו היצע גדול מדי של מנות עיקריות, החלטנו להמשיך במקום אחר.
Cepe et Figue – 61 Rue Saint-André des Arts. 

סיבוב שני, ראמן! ב-Ippudo

כבר לא רעבים מאוד, התהלכנו ברחובות הרובע השישי, שהיו הומים הרבה יותר מאיך שזכרתי אותם מהביקור לפני שמונה שנים. איכשהו הגענו לאיזו מסעדה יפנית שנראתה מלאה למדי, אך הסכימה לקבל אותנו ללא הזמנה. הובלנו לקומת הגלריה שלא רק תצפתה על כל מה שהולך למטה, זה היה מין חדר פרטי קטן וכיפי. התפריט היה מפתה, אך רק מיעוטו היה ללא בשר או דגים, אבל כל עוד יש ראמן אנחנו שמחים. הראמן הטבעוני הכיל ציר ירקות ושיטאקי, אצות קומבו, אטריות עם פפריקה, ארינגי, סלק, שומר, גרגירי חומוס (!) ועלי מאצ'ה (Mache, לא Macha, שבבדיקה זריזה בויקיפדיה הסתבר שזה סוג של חסה שמצאתי במקרה כמה ימים קודם בסופר ליד הבית ונקרא באנגלית Valerianella locusta  או בעברית "ולריית עטורה" או בספרדית canonigos. אלה היו שישים שניות על חסה קטנטנה וחביבה).
אפשר היה להוסיף ביצה ולהפוך אותו לצמחוני. אני ויתרתי. 
המיקס המוזר הזה התגלה כטעים, עמוק ומשביע מאוד. אל' שהזמינה אותו עם עוף דיווחה גם היא על שביעות רצון וכך סיימנו את ארוחת הערב, לפחות את המנות העיקריות.

כתובת – Rue Grégoire de Tours, 75006

קיבה נפרדת // קינוח ב - Amorino

כן, אני יודעת – אני גרה בברצלונה. מכירה היטב את רשת אמורינו מכל מקום שבו דורכת כף רגלו של תייר. ופריז, מתוקים וזה – לא חבל? אז זהו, שלא. כי מסתבר שאין דמיון בין סניף הרמבלה הטחון והלעוס  (לפחות מבחינתי) לסניף המדליק והמרגש בסאן ז'רמה. הוא הרבה יותר שווה והוא גם היה ממש קרוב ליפנית, אז ניסינו ולא הצטערנו. 
אפוגטו בשוקולד חם – איך אפשר לסרב לזה אני לא יודעת. צריך לבחור את סוג השוקו (לקחתי אצטקי עם תערובת תבלינים שכוללת צ'ילי – ממש חייה על הקצה אני) ואת סוג הגלידה, פה כבר הייתי סוערת פחות – וניל, אבל כל זה צופה בקצפת אמיתית ורכה. מזל שאת הוופל קיבלנו בנפרד, כי זה כבר היה סוג של הגזמה. 
טעים ומתוק, לא מסוג הדברים שאדם אחד יכול לסיים (אחרי שתי ארוחות ערב), אך סיום מתוק ליום של איחוד משפחתי מרגש. 

כתובת – Rue de Buci, 75006.

ראמן איפודו פריז ענבל כבירי
ראמן טבעוני ב-Ippodo

אנחנו ופו הדב

"כשאתה מתעורר בבוקר, פו", שאל חזרזיר לאחר שתיקה ארוכה, "מהו הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"

"מה יש לארוחת בוקר?" אמר פו, "ומה אתה אומר, חזרזיר?"

"אני אומר, אני תוהה – איזה דבר מלהיב הולך לקרות היום?" אמר חזרזיר.

פו הניד את ראשו בהרהור. "זה אותו דבר", אמר פו.

שישי. בוקר.

אחרי כל מה שאכלנו, הדבר הכי טוב שקרה לנו זה שנת לילה בלי ילדים באזור, והאמת היא שגם אם היו, ישנו כל כך טוב שלא היינו שומעים אף אחד. 
באיזשהו שלב, אין לי מושג איך, בטני החלה לעשות קולות של רעב. אבל בגלל שריחמתי על הטבעוני נתתי לו את הכבוד והלכנו 6 דקות מהמלון לבית קפה טבעוני. בכל זאת, והדרת פני …
Cloud Cakes הוא בית קפה ממש חמוד, כולו טבעוני והוא כמעט עשה לי חשק לאכול משהו. אבל אז נזכרתי בקרואסונים שמחכים לי בחוץ ושלטתי בעצמי.
האח התכבד בעוגת גזר ובקרואסון חמאה ללא חמאה שהיה לא רע בכלל (רק טעמתי).

כתובת –  Rue Mandar, 75002

ענבל כבירי מאפינס טבעוניים קלאוד קייקס פריז
מאפינס טבעוניים Cloud Cakes
עוגת גזר טבעונית קלאוד קייקס פריז
עוגת גזר טבעונית Cloud Cakes
שוקו וקרואסון פריז ענבל כבירי
Cafe Noir

קרואסון חמאה

את ארוחת הבוקר הקלילה שלנו אכלנו אחותי ואני בסוג של ביסטרו סמוך, Cafe Noir, מהסוג שיושבים בו על כסאות בר ויש ממש מעט מקום על השולחן. אכלנו קרואסונים מעולים נוטפי חמאה ושתינו תה ושוקו ויצאנו לדרך. 
65 Rue Montmartre.

מזג האויר הקריר לא הרתיע אותנו ויצאנו לתור את העיר. בדרכנו פגשנו בחנות של צעצועים ישנים (ולא זולים) אבל ממש מגניבים וגם פוסטרים של פעם של למבורגיני וכאלה (למי לא היה כאלו בחדר בימי העשרה שלו?). 
EOL MODELISME3 Rue du Louvre

מישהו בדיוק יצא מהבית הזה אז ניצלתי את ההזדמנות להציץ ליופי הירוק המרענן הזה. שיק בכל פינה

הליכה נינוחה עד הסן שהביא איתו רוח מקפיאה למדי וגרמה לנו להיכנס מיד לאחד הרחובות הפנימיים, לא לפני שלקחתי איזו פנורמה מהירה.

סן פריז ענבל כבירי

 

השעון כבר החל לתקתק צהריים – מה שאומר שלא אכלנו כבר כמה שעות טובות ומצאנו מסעדה צמחונית/טבעונית קרובה מאוד, שהתבררה ממש כמציאה. אכלנו המבורגר ב"טעם" עוף עם ציפס; שיפודים שנקראים בטעות קבב אבל הם יותר שישליק של סייטן, בתוספת ירקות מאודים, אורז מלא וגרגירי חומוס; קולטלט סייטן ברוטב פטריות עם אותן תוספות; סלט ירוק עם טוסטים של סנט מור. חלק מהמנות היו בכלל בתפריט עסקי כך שגם המחיר לא היה גבוה במיוחד. התרגשנו בעיקר מהמבחר הגדול. 
לסיכום – מסעדה לא פנסי, אבל מבחר גדול וכיפי. הרוב טבעוני, חלק צמחוני. זה לא מקום לקינוחים – דגמנו מוס שוקולד ואגוזים ועוגת שוקולד בננה שלא היו שווים את הקלוריות. 

Végét'Halles41 Rue des Bourdonna

invader פריז ענבל כבירי
מזהים את האומן?
גם זה

חוויה אחרת לגמרי - חדר בריחה חי

אחרי מנוחת צהריים קלה בחדר, המשכנו לאטרקציה המרכזית של היום – חוויית חדר הבריחה המתגלגל. זה בעצם מותחן חי בהשתתפות שחקנים, שמתרחש בכמה מקומות, אותו מצאתי ברשת כשחיפשתי חדר בריחה מגניב לכולנו. הוא קיבל דירוגים ממש גבוהים בכל מקום. 

מאחר והקבוצה אחרינו היתה רק מאוחר יותר, הם לא זירזו אותנו יותר מדי ובסך הכל היינו שם שעתיים וחצי במקום שעתיים. לזכותנו ייאמר שהיה איזה קטע אחד שתורגם על ידם לאנגלית בצורה מאוד לא ברורה, מה שגרם לעיכוב.
כשסיימנו את ההרפתקה ושברנו דיסטנס, השחקנים סיפרו שזה פרויקט של שני אחים ועוד חבר שלהם, עליו הם עבדו יחד במשך שנתיים וחצי ונפתח רק במאי האחרון, 2018. יש ארבעה סופים אפשריים וצריך לשים לב בסוף למגבלת הזמן.
The Live Thriller – זה הפרומו לכל האתגר

ערב

סיימנו את החדר באיזשהו קצה של העיר, די רחוק מהמרכז ופשוט התחלנו לעלות במעלה כמה גרמי מדרגות. הגענו לאזור מאוד ציורי ויפה וכמו שבטח יכולתם לתאר, היינו רעבים. 
מצאנו מסעדה תאילנדית מעולה וכיפית מאוד, שהסכימה לארח אותנו ללא הזמנה, כפרה עליהם. אכלנו ספרינג רולס מטוגנים ולא מטוגנים; קארי תאילנדי אדום עם אורז – ממש מדהים, קליל ודליל, לא כבד; אורז מטוגן עם ירקות – ממש מיוחד, טעם קצת מעושן ועמוק. כל זה היה טבעוני ומשמח ובקיצור – ממש מציאה.
Brasserie Thaï5 Rue Poulbot

אמלי, אנחנו במונמארטר!

בשלב הזה הבנו שאנחנו נמצאים במונמרטר, בדיוק איפה שאמלי הסתובבה בסרט. שיטוט באזור גילה פאב מגניב עם המוני פתקים על הקירות והתקרה, פיצה שנראתה מבטיחה וכמובן – הבזיליקה הענקית שאי אפשר לפספס וממנה התצפית המרהיבה על כל העיר. אותו יום היה ערפילי למדי, אבל זה לא פעם בחוויה. הגזלן שמוכר שם יין וסיידר חם היה בדיוק במקום.

את הדרך למטה עשינו בפוניקולר והלכנו ברגל לתחנה הלפני אחרונה של קו 4, לא לפני שלקחנו שוקו חם עם קצפת באמורינו. זה היה בדרך.

 

בר פריז ענבל כבירי
בר שמצאנו בדרך
מונמרטר בלילה ענבל כבירי
בזיליקת הלב הקדוש, מלמטה

למחרת בבוקר, שוב נתנו לאח הטבעוני להשביע את רעבונו קודם. מצאנו מקום מאוד חביב בבית קפה טבעוני, שהסתבר כמתאים יותר לארוחת צהריים או לבראנץ. הוא אכל עוגיה גדולה ושתה קפה.

Wild and the Moon Charlot55 Rue Charlot (יש מספר סניפים בעיר)

BIGLOVE

ארוחת הבוקר המרכזית מצאנו מקום יפהפה שנקרא Biglove Caffè ודי קל לפספס אותו בהיעדר שלט חיצוני, אבל אם תראו את מכונת הקפה המיוחדת והעגולה דרך החלון, תדעו שהגעתם למקום הנכון. אני אכלתי אגז בנדיקט מדהים, האח אכל טוסט עם אבוקדו והאחות טוסט אבוקדו עם ביצה עלומה. הכל היה מעוצב ומדוגם בסגנון איטלקי. המקום היה מלא עד אפס מקום ואחרי שהגענו השתרך תור ארוך בכניסה.
30 Rue Debelleyme 

מכונת קפה ישנה biglove cafe פריז ענבל כבירי
איזו מכונה מהממת
Biglove cafe פריז ענבל כבירי
בעלת הבית והמלצר מדגמנים Biglove במיוחד בשבילי
Biglove cafe פריז ענבל כבירי

סיבוב במארה

המשכנו להסתובב בשכונתנו, המארה ונהנינו מכל רגע. מקומות ראויים לציון – 
חנות מוצרי נייר קטנה ולא שגרתית – Papier Tigre 

שוק Marché des Enfants Rouges (כן, אתם לא טועים – זה תרגום של שוק הילדים האדומים, על שם צבע הבגדים שלבשו הילדים היתומים שגרו בהוספיס הסמוך) – היה די ריק בשעה 11 ורשמנו לנו לחזור אליו מאוחר יותר.

חנות שוקולד של פייר הרמה – מוזיאון ממש של מקרונים ושאר קינוחים מהונדסים על המילימטר. לא יכולנו לא לקנות כלום אז בחרנו בחפיסות שוקולד כדי לחלוק (ממש) עם אהובינו שנשארו בבית

חנות BonTon – שילוב של סחורה יפהפיה ועיצוב מושלם. שלוש קומות של בגדי ילדים הורסים ופריטי עיצוב לילדים שאין לתאר.  
חנות bibi – מגדירה את עצמה כ-idea shop. חנות מתנות מקסימה שבה רכשנו סינרים צבעוניים לילדים חובבי הבישול. שום קשר (שידוע לי עליו) לאיש שמכנה את עצמו כך.

 

מארה שוק הילדים האדומים פריז ענבל כבירי
מזהים את האומן של הדובדבנים?
מקרונים פייר ברמה פריז ענבל כבירי
פייר הרמה, אלא מה

הגענו ברגל עד כיכר הבסטיליה, שזכרתי אותה הומה מאוד מהפעם הקודמת. הפעם היא היתה שוממת ממכוניות, בגלל הפגנות כנגד מחירי הדלק. היו שם מעט אזרחים חרוצים ונמרצים עם מגפון והרבה שוטרים די משועממים. 

לקחנו מטרו לרו ריבולי וקפצנו לראות מה יש בבניין מס' 59. 
ובכן, זה מתחם של אמנים פלסטיים שמוכרים את יצירותיהם. בניין בן שש קומות שכולו זועק צבע.
בקומת הכניסה היתה תערוכה שעסקה באיברי מין זכריים ובמפלס שמעל, תערוכה איברים נקביים. הכל היה ורוד ובוטה למדי.
בקומות הבאות חיפשתי לשווא פיסת קיר בצבע לבן. אין. המון ציירים מוכשרים שגרמו לי להתבאס שבאתי בטיסה ולא עם האוטו, כי יכולתי לצאת שם במסע קניות לא קטן. שוין.
Rivoli 59

ריבולי 59 פריז ענבל כבירי
59 ריבולי, מבט מהקומה העליונה
ריבולי 59 פריז ענבל כבירי
כזה לסלון
ריבולי 59 פריז ענבל כבירי
בסך הכל ארנק! גאוני בעיני
ריבולי 59 פריז ענבל כבירי
התערוכה - 59 Rivoli. מה אתם חושבים על זה?

צהריים

בשעה 14:30 התייצבנו שוב בשוק ישר בתור לדוכן הקוסקוס. אל תיתנו להם לבלבל אתכם ולתת לכם מהקערה עם האוכל שכבר התקרר – בקשו בנימוס מהסיר הטבעוני ותקבלו מנה מהבילה ומנחמת (סורי, אין לי תיאור אחר לאוכל הטעים הזה כשבחוץ שתי מעלות). הגרגירים היו מאוד אווריריים וקטנים. הירקות היו טעימים ורק הצטערתי שלא היה יותר מהם ומהרוטב (מבחינתי לאכול מרק עם קצת קוסקוס) השולחנות כוסו בקרמיקה מרוקאית יפה, מושלמת לאינסטוש.
בכלל, שווה לאכול בשוק הזה – יש שם הרבה מאוד מקומות שנראו טוב, אבל כבר היינו שבעים (רגע קטן שחלף מהר). ובלי קינוח אי אפשר ולכן סרנו לחנות הפחזניות המהממת ושילמנו מחיר מופקע על פחזניות יפהפיות בטעמים וניל, שוקולד חלב ג׳נדויה ופיסטוק. בעיני הכי טעים היה הוניל, על אף שאני בנאדם של שוקולד. את כל זה טחנו בחדר במלון עם תה שהזמנו לחדר. היתה אחלה הפסקת צהריים ואחריה פרשנו למנוחה קלה. 
Popelini29 Rue Debelleyme

שוק אוכל פריז ענבל כבירי
הדוכן היפני בשוק
פחזניות פופוליני פריז ענבל כבירי
Popelini
פחזניות פופוליני פריז ענבל כבירי
פחזנית דוגמנית

אחרי קניות קצרות למסכנים שנשארו מאחור, אקא הילדים, ברשת Hema שאני מאוד מחבבת, המשכנו למסעדה שדורגה מס׳ 1 בין האיטלקיות עם האופציה הטבעונית. לא הצלחנו להזמין מקום כי הם לא ענו לטלפון ולקחנו את הסיכון. היה די מבאס להגיע לשם, במעמקי הרובע ה-9 שהוא די שומם ולמצוא שלט שהכל מוזמן, להיכנס, להריח ריח חזק של עגבניות מבושלות, לעשות פרצוף של פליז ולקבל תשובה שלילית… בעל המקום, אריק, היה ממש נחמד והמליץ לנו על שני מקומות סמוכים, אבל הם לא התאימו.
‪Via Emilia, 22 Rue la Bruyère

לקחנו מטרו למרכז העיר ואחרי התבחבשות עם עצמנו ועם גוגל מפות, הגענו בסופו של דבר לאותה שדרה שראינו קודם.
היינו כבר רעבים למדי ולכן החלטנו להוריד ציפיות וללכת על המסעדה הראשונה שתיראה סביר. מצאנו את Francesca והרגשנו שזו היתה החלטה טובה כי המלצרית שקיבלה את פנינו היתה סופר נחמדה, חייכנית, עם מצב רוח טוב. בדיוק מה שהיינו צריכים. האוכל היה מספק וממלא. בהחלט לא פסגת קולינריה, אבל טוב.
קינוח בפינה באיזה מקום פינתי של קרפים וגופרה. לקחתי גופרה עם שוקולד שהיה קריספי מאוד, חמאתי וטעים ורק חבל שהיה יותר מדי מלא בשוקולד, כי אי אפשר היה לגמור אותו.

מוזלי טבעוני פריז ענבל כבירי
Kitchen בית קפה צמחוני פריז ענבל כבירי
עוגיות טבעוניות פריז ענבל כבירי

יום אחרון

לשם שינוי ומפאת קוצר הזמן, ארוחת בוקר יחד בקפה שבדיוק התעורר כשהגענו. המקום נקרא Kitchen. ישיבה על שרפרפים ליד שולחנות עץ ארוכים, שעליהם ריבות ורטבים. אופציות טבעוניות וללא גלוטן. פתוחים רק בבוקר עד 15-16 אחה"צ. גם כאן, הכל היה טעים, טרי ונעים.
74 Rue des Gravilliers

תכננו להעביר את הזמן הקצר עד לטיסה במוזיאון לאומנויות ולמקצועות הסמוך למלון, אבל נמסר לנו שכדאי להקדיש למקום לפחות שעתיים ולכן העדפנו לבלות בפעילות תרבותית מהזן הגבוה ביותר – בחנות המוזיאון, שהיתה חביבה.

פרידה מרגשת בשדה התעופה (אם אתם יוצאים משארל דה-גול, שימו לב באיזה אות אתם בתוך טרמינל 2 – למיטב בדיקתי המרחק בין אלעל לחברות תעופה שפחות מאחרות יכול להגיע ל-1.5 ק"מ ומעלה)
והופ, כל אחר חוזר לביתו ולשגרת יומו. מזל שיש תמונות. ובלוג 🙂

תודות 

להורי היקרים שהביאוני ובזכותם יש לנו ככ הרבה סיפורים להיזכר בהם ולצחוק עליהם גם אחרי אי אלו עשורים. זה מה שעשינו סופש שלם חוץ מלאכול…
לאחים היקרים שלי שזורמים איתי על כל השגעונות שלי (כמו חדר בריחה חי או ללכת עוד קילומטר בשביל מסעדה שנראית שווה).ולמרות שאנחנו לא מתראים מספיק, הנסיעה הזאת היתה זמן איכות מזוקק והטעינה אותי בכ"כ הרבה אנרגיה מהסוג שהיה חסר לי מאוד.
לאיש שלי היקר מכל ששמר על הקטנים שלי
לגיסי וגיסתי המהממים ששמרו על הקטנים והגדולים שלהם (ובגלל שעשיתם עבודה כ"כ טובה, אנחנו כבר עמוק בתכנון הטיול הבא…)
לבוראת עולם
אוהבת את כולכם.
משאירה אתכם עם עוד כמה תמונות 

מלצר פריז ענבל כבירי
פריז ענבל כבירי
מטרו פריז ענבל כבירי
מטרו
תמיד משמח אותי לראות שיש עוד צמחונים בעולם
מוטו חשוב לחיים שמסכם היטב את הטיול
invader פריז ענבל כבירי

רגע, מי זה האומן הזה?

אם שמתם לב, העליתי כאן תמונות של אומן רחוב שיוצר דמויות מפוקסלות מקרמיקה. שמו (פסבדונים) הוא Invader. את יצירותיו הכרתי לראשונה בלונדון לפני כמה שנים ומאז אני מוצאת עקבות שלו בכל מיני מקומות בעולם.  הוא מגדיר את עצמו כ-UFA –  Unidentified Free Artist, זהותו לא ידועה והוא תמיד מופיע בציבור כשלפניו מסיכה. הוא פועל מאז 1998 ולפרויקט שלו הוא קורא Space Invasion (זוכרים את המשחקים של פעם מהאטארי?) 
המטרה שלו היא לא רק לשחרר את האומנות מהמוזיאונים אלא גם לשחרר את ה-Space Invaders, פולשי החלל, מהמסכים ולהוציא אותם אל העולם האמיתי. הוא משתמש באריחי קרמיקה ריבועיים פשוטים ויוצר מהם דמויות מפוקסלות. ההתחלה היתה בפריז ולאט לאט הוא "פלש" כהגדרתו למקומות רבים בעולם. בכל עיר הוא משתדל ליצור בין 20-50 דמויות, מה שהוא קורא good score 🙂 אפשר לעקוב אחרי ההתקדמות שלו במפה עדכנית באתר שלו. נכון לכתיבת שורות אלו הוא השלים פלישה ל-77 ערים בעולם ויצר 3721 פולשים. מרשים! 
המוטיבציה שלו, כפי שהוא מתאר אותה, היא יותר של ביטוי אישי ושל הנגשת האומנות לציבור יותר מאשר הבעת עמדה פוליטית. לרעיון הזה אני באופן אישי מאוד מתחברת ולמרבה השמחה, ישנם אומני רחוב רבים השותפים לעמדה הזו. 

בקיצור - רשימת המקומות המומלצים - לגזור ולשמור

מלון
Little Palace Hotel 

מסעדות ובתי קפה שאהבנו – 
Cepe et Figue חביב, מעט אופציות צמחוניות וטבעוניות 
Ippudo
מעט אופציות צמחוניות וטבעוניות, ראמן טבעוני מצוין
Cloud Cakes – בית קפה טבעוני קטן וטעים. מומלץ – קרואסון, עוגת גזר
Cafe Noir – ביסטרו קל
Végét'Halles – מסעדה צמחונית וטבעונית, מבחר עצום, טעים מאוד חוץ מהקינוחים
Brasserie Thaï – תאילנדית מעולה, אופציות צמחוניות וטבעוניות. קארי מושלם
רשת Amorino המוכרת – אפוגטו של שוקו
Wild and the Moon Charlot – בית קפה טבעוני, מתאים לבראנץ' 
Biglove Caffè – בית קפה יפהפה בסגנון איטלקי. אופציות צמחוניות בעיקר, מעט טבעוניות
שוק Marché des Enfants Rouges – דוכן הקוסקוס מומלץ – יש מנה טבעונית
Kitchen – בית קפה עם אופציות טבעוניות, ללא גלוטן

מסעדות שרצינו להגיע אליהן ולא היה מקום
La Jacobine – צריך לבדוק את מרק הבצל הטבעוני
Via Emilia – איטלקית עם אופציות טבעוניות

חנויות
EOL MODELISME – צעצועים ישנים
חנות שוקולד של פייר הרמה – אין שוקולד טבעוני
BonTon – שלוש קומות של בגדי ילדים ופריטי עיצוב לילדים.  
bibi – חנות מתנות
Popelini – חנות פחזניות יפות, טעימות ויקרות
Papier Tigre – חנות קטנה של מוצרי נייר מעניינים

לעשות/לראות – 
The Live Thriller – חדר בריחה חי ומתגלגל עם שחקנים
תצפית מהמונמרטר – בשקיעה / בלילה עם כוס סיידר או יין חם מהגזלן. ובכלל טיול שם, אחלה מסעדות, בתי קפה וברים
Rivoli 59 – שש קומות של אומנות פלסטית
מוזיאון לאומנויות ולמקצועות – לא היינו, נראה שווה שעתיים

ענבל כבירי
היינו חייבים איזה סלפוש קטן

הייתם בפריז לאחרונה? התחברתם למשהו מהפוסט? תמיד שמחה לקרוא תגובות 🙂

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. פוסט מעולה! במיוחד לטבעוני שכמוני שחוששת לחזור לפריז אחרי שנים, תודה!! שומרתי לי אותו, ואין על טיול אחים!

  2. מרגישים את ההתפעמות הקלילות והזרימה בכל מילה ותמונה שלך. ממש מקסים:)!!

  3. לפני הכל התמונות שלך והן נפלאות בכל קנה מידה…
    ואחר כך פריז ואתם והאוכל הוו האוכל….. והקסם הזה והחיבור שיש בין אחים ואחיות במיוחד כשנפגשים בעיר זרה. ועוד בפריז. חייכתי המון כשקראתי אותך ממש הרגשתי שאני שם אתכם צופה מהצד. איזה כיף היה לכם.
    מאחלת לכם עוד הרבה חדרי בריחות לארצות אחרות ובקרוב!
    נ.ב. געגועים עזים לפריז עכשיו זה רשמי

    1. תמרי יקרה,
      לא יכולתי לבקש תגובה יותר מחממת לב. ואם זכיתי להעלות חיוך על פניך – אשריי!
      בפעם הבאה בואי איתנו, אל תצפי מהצד 🙂 אנחנו ממש מצחיקים יחד…
      איזה איחול שווה, אמן.

  4. פוסט מושקע, מפורט, מושך… מרתק. שומרת לביקור הבא. תודה

    1. הי שגית, שמחה שנהנית 🙂 תודה רבה!

  5. הפוסט המקסים שלך הזכיר לי איך הזמן רץ ופתאום אני יכולה שוב להגיד שהמון זמן לא הייתי בפריז… השארת כאן כמה כתובות שחייבת לבדוק בעצמי… תודה ענקית על בוקר של הנאה כל חושית!

    1. הי רבקה! זכות גדולה נפלה בחלקי להנעים לך את הבוקר…
      שמחה מאוד לשמוע ותודה רבה!

  6. מהמם ופוטוגני להפליא! הארנקים שתלויים שם על הקיר…. ככה אמורים ללכת איתם?!
    ד"ש למצטיינת בתנ"ך (איכשהו הפרט הזה לא היה זר לי)

    1. הי מותק, כן – עם הארנקים הולכים ככה בדיוק. איזה מבריק זה?
      מוסרת דש למצטיינת. בחזרה 🙂

  7. איזה כיף של פוסט. ואפילו לקחתי לי משהו לביצוע (ה"חדר" בריחה).

    1. הי שלומית, תודה רבה 🙂
      שמחה שיכולתי לתרום פיסת מידע למקומית.
      תקשיבי, העיר שלך זה משהו מיוחד… אין דברים כאלה.

  8. בהכירי את נפשות הפועלות – התרגשתי מאד מכתיבתך המרשימה ומצילומיך הנפלאים. אוהבת – אמא

    1. תודה רבה רבה, אמא. תמיד משמח 🙂

  9. יופי של פוסט ענבל. מעורר את בלוטות הרוק ומעלה חיוך על השפתיים. יופי של צילומים.

    1. תודה רבה, גלית! שמחה שנהנית 🙂 איזה כיף לי

  10. את כותבת כל כך יפה ומלא חן שזה ישר גורם חשק לרצות לטייל בעקבותייך (או איתך?). היה לי טעים מאד לסייר איתכם בפריז.
    והצילומים שלך? טוב זה כבר ליגה אחרת….

    1. הי מיכל, אני מסמפיקה לי פה בשקט…
      בואי נטייל יחד 🙂
      תודה רבה רבה על כל המילים המשמחות שלך!

  11. רק מלראות את התמונות השמנתי , כמה אני אוהבת את פריז , ציפיתי לראות תמונה שלך עם הוא והיא (:

    1. הי מיכל, הכי כיף להשמין ככה…
      יש תמונה שלנו בסוף ממש לפני התגובות 🙂 קל לפספס כשגולשים מהנייד.

כתיבת תגובה

הרשמה לרשימת תפוצה

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור וגם 5% הנחה על הסדנאות והסיורים

חיפוש

הי, כיף שבאתם.
אני ענבל ואני צלמת של אוכל ועיצוב, גרה בברצלונה. כאן אני כותבת על מסעותיי בעולם כאמא צמחונית חובבת אומנות ונופים יפים. 
לא מאמינה בזוגות של גרביים ופעם הייתי עורכת דין. 
רוצה להמשיך לקרוא