Home » בלוג » ספרד » כולם אוהבים את ספרד. וזו הבעיה. מבט רחב על תיירות יתר

כולם אוהבים את ספרד. וזו הבעיה. מבט רחב על תיירות יתר

כולם אוהבים את ספרד

ביוני 2025 יצאו אנשים לרחובות בו-זמנית בברצלונה, מיורקה, איביזה, סן סבסטיאן, גרנדה, טנריף ומלאגה. לא קבוצת ווטסאפ של היפים. הפגנות אמיתיות, עם אנשים אמיתיים שהתארגנו יחד כ״רשת דרום אירופה נגד תיירוּת־יתר״ (Red del Sur de Europa ante la Turistificación) שהחליטו שמספיק. בקנריים יצאו לשביתת רעב; בברצלונה ירו על תיירים עם רובי מים. זאת היתה התמונה הוויראלית של הקיץ לא הייתה שקיעה על הים. 

ספרד לא קורסת, אלא משתנה בקצב מהיר, לכיוון הלא נכון, ובעיקר על חשבון מי שגר בה.

בספרד חיים היום כ-48 מיליון תושבים.
ב-2026 מדברים על 100 מיליון תיירים.  

תיירות יתר זה כאן ועכשיו.

מתי בפעם האחרונה טיילתם ברמבלס?

תושבי ברצלונה בוודאי יתקשו להיזכר מתי זה קרה ולא רק בגלל העבודות הבלתי נסבלות ברחוב. מתי הם טיילו שם בנחת, ישבו עם ספל קפה, בלי רעש גלגלים של מזוודה, בלי בליל של שפות זרות שהספרדית והקטלאנית אינן חלק מהן? רוב מי שאני מכירה בעיר לא זוכרים. הרמבלס, כמו הרובע הגותי, ברצלונטה וגם סביבות הסגרדה פמיליה, כבר מזמן לא שייכים לתושבים של העיר. התושבים מבקרים שם לעיתים, כשאין להם ברירה. הם לא גרים שם יותר, כי הדירות באיזורים הללו הפכו לדירות נופש. מי שנשאר, גר בתחושה שהעיר שלו נמצאת תחת כיבוש ולא זו בלבד – הוא מרגיש שהוא עצמו לא מרוויח כמעט כלום מאותו כיבוש.

לאן בורח הכסף?

קחו למשל טיסה ממוצעת של ענת, תיירת ישראלית ממוצעת לספרד. היא הזמינה טיסה באלעל – חברה ישראלית. היא ישנה ב-Marriott – רשת אמריקאית, כי היא קנתה שם חברות במועדון הטיים-שייר. היא אכלה צהריים ב-Hard Rock Café – תאגיד אמריקאי. שתתה צ'אי לאטה בסטארבאקס – תאגיד אמריקאי וקנתה לבת שלה חולצה אופנתית באורבן אאוטפיטרז – תאגיד אמריקאי וגם תקליט נדיר ב-Fnac הסמוך – תאגיד צרפתי. היא אמנם הזמינה סיור קולינרי בעיר, עם מיגל, אבל היא עשתה את זה דרך GetYourGuide – חברה גרמנית – שלקחה לו 20 אחוז עמלה.

כמה מכל זה הגיע לידי תושב ברצלונה ממוצע? הברמן קיבל טיפ. מיגל קיבל את שכרו. שאר הכסף התפזר לו.

דליפת כסף (Money Leakage) היא התופעה שבה חלק ניכר מההכנסות שמייצרים התיירים ביעד אינן נשארות בקהילה המקומית אלא נוזלות החוצה לחברות בינלאומיות. זה קורה כשמטיילים לנים ברשתות מלונות גלובליות, מזמינים סיורים דרך פלטפורמות זרות ואוכלים במסעדות בבעלות תאגידים – במקום בעסקים קטנים ועצמאיים.

בענף בתי המלון זה בולט במיוחד. הרשתות הגדולות מגיעות לעיר, שוכרות עובדים בשכר מינימום עונתי, קונות חלק גדול מהתשומות דרך שרשראות אספקה מרכזיות שאינן מקומיות, ומעבירות את הרווחים לחברה האם. מחקרים ביעדים מתפתחים כמו הקריביים מצאו שדלף של 70 עד 80 אחוז מהכנסות התיירות אינו חריג. באירופה המספרים נמוכים יותר – אך עדיין משמעותיים, ולעיתים מגיעים ל-40 עד 50 אחוז.

הגרסה הקיצונית של הדליפה היא בענף הקרוזים. אם ענת היתה עולה על איזו ספינת אהבה, היא היתה מגיעה לברצלונה לחמש שעות בלבד – אוכלת ארוחת צהריים בספינה, ישנה בה וצורכת בה את הבידור שלה. היא היתה מוציאה בעיר על קפה ואולי על מגנט. היא היתה משתמשת בתשתיות העיר – כבישים, שירותים, אבטחה – ומשאירה מאחוריה – היא ועוד כמה מאלפי אורחי הספינה – עלויות ניקיון ולחץ על התחבורה. העיר משלמת, הספינה מרוויחה.

חשוב להבין: קיימות בתיירות לא עוסקת רק בפחמן דו-חמצני או במחזור. היא מושג הרבה יותר רחב. המפתח לקיימות, כמו להרבה דברים אחרים, נמצא בקהילה המקומית.

הנרטיב הרשמי – של ממשלות, של גופי תיירות, של כנסים ותוכניות כלכליות – מציג את התיירות כמנוע צמיחה שמרים את כולם יחד. אינטואיטיבית, נהוג לחשוב על תיירות, ככלל, כעל פרקטיקה חיובית ומיטיבה. ובכל זאת, במקומות רבים בספרד (וגם במקומות רבים אחרים בעולם), אנשים לא חוגגים. למה?

עוד כתבות על תיירות בת קיימא

נושא חשוב שצריך להכיר

ארבעה אופנים שבהם תיירות יתר הורסת את המקום שאתם אוהבים

שחיקת איכות החיים

 תיירות יתר לא מפריעה רק לתיירים אחרים. היא מפריעה בעיקר לאנשים שצריכים לחיות שם. לקנות לחם בבוקר, לשלוח את הילדים לבית הספר, לרוץ לרופא. כשמרכז העיר מופקע מהתושבים, או כשהחופים נחסמים בקיץ לתנועה שגרתית, אלה לא (רק) צרות של תיירים. אלה צרות של תושבים שמרגישים כניצבים בהצגה שמישהו אחר כתב עבורם.

מעבר לצפיפות, יש גם רעש. יעדים כמו איביזה, אמסטרדם ופראג מוכרים לכולם בתור יעדי "תיירות מסיבות" – תופעה שהשלכותיה נמשכות הרבה מעבר לשעות הלילה. בפורטוגל, למשל, רשות הימאות הלאומית קבעה קנסות שמגיעים עד 36,000 יורו לקבוצות שמשתמשות ברמקולים בחופים. לא על הפרת שעת שקט – על רמקולים בחוף. זו רק דוגמה אחת לחקיקה שנולדת מייאוש.

פגיעה סביבתית שחלקה אינה הפיכה

הטבע והתשתיות לא נבנו כדי לשאת מיליוני אנשים. התיירות כבר מזמן לא רק מעמיסה – היא משאירה סימנים פיזיים שקשה למחוק או שייקח שנים לשקם. באלדהרון שבאיסלנד, נהיגת שטח של מבקרים ריסקה שכבות אזוב עדינות שלוקח להן עשרות ולעיתים מאות שנים להתחדש, אם בכלל.

באיסלנד אפילו נולד כבר מונח לא רשמי: "אפקט ג׳סטין ביבר".
אחרי שהקניון Fjaðrárgljúfur הופיע בקליפ של הזמר ב-2015, המקום הפך ויראלי ברשתות החברתיות ומספר המבקרים בו זינק. התיירים ירדו מהשבילים, דרכו על אזוב עדין והעמיסו על אזור שלא נבנה להתמודד עם כמויות כאלה של אנשים. ב-2019 הרשויות באיסלנד נאלצו לסגור את הקניון כדי לאפשר לטבע להשתקם ולבנות תשתיות מתאימות. זה אולי נשמע כמו סיפור זניח על פופסטאר ותיירים, אבל הוא הפך לאחת הדוגמאות המפורסמות בעולם לאופן שבו אינסטגרם, קליפים ואלגוריתמים יכולים להפוך מקום טבעי שברירי לקורבן של ההצלחה הוויראלית שלו עצמו.

 



בכיכר אספנייה בסביליה, האריחים והעמודים נשחקו ונשברו תחת עומס המבקרים, עד שהעיר נאלצה לשקול גביית תשלום כדי לממן תיקונים. הנזק מצטבר גם מתחת לפני המים: במפרץ מאיה בתאילנד  נהרסו רוב האלמוגים בעקבות עומס סירות, זיהום ומגע ישיר, ובאזורים רבים בעולם דריכה, סנפירים וחומרים כימיים שמקורם בקרם הגנה (!) פוגעים בשוניות עדינות שמתקשות להשתקם. אלו לא אירועים נקודתיים אלא תהליך מתמשך של שחיקה – לעתיים עד לנקודת אל חזור.

אובדן הנשמה: כשהיעד מאבד את הסיבה שבגללה רציתם לבוא

כשיעד הופך לממוסחר מדי, הוא מאבד את מה שמשך אליו תיירים מלכתחילה. חנויות מכולת ובתי מלאכה מקומיים נסגרים, ובמקומם נפתחות חנויות מזכרות שמוכרות אותו מגנט שיוצר בסין בעשרים עיירות שונות. הספרית, החנווני הוותיק, הבר עם בעל-הבית שיודע את שמכם – נעלמים. הרחוב הופך לתפאורה. ותפאורות לא יכולות להיות ביתה של אף אחד, וגם לא יעד אמיתי לאף תייר.

כשמספיק שכונות הופכות לגנריות ומרכזי ערים שונות בעולם הופכים להיות דומים זה לזה, מספיק תיירים מפסיקים לבוא.  

החיכוך החברתי שנוצר הוא נדבך נוסף: אקדחי המים שהשתמשו בהם מפגינים בברצלונה, הגרפיטי "Guiris, go home"  בסביליה, בסופו של דבר משפיעים. כשמקומיים מגיעים לנקודת עוינות כלפי מבקרים, זה לא רק כעס. זה סימן שמשהו עמוק – נסדק.

המלכוד הכלכלי: למה יותר תיירים לא תמיד שווה יותר כסף לתושב

התיירות תורמת לכלכלה המקומית, אך גם יוצרת עיוותים שקשה להתעלם מהם, בעיקר בשוק הדיור. מחקרים על ברצלונה, מדריד ומלאגה מצביעים על כך שהתרחבות ההשכרות לטווח קצר מצמצמת את היצע הדירות לתושבים ותורמת לעליית מחירי השכירות – לצד גורמים נוספים כמו ריבית נמוכה והשקעות נדל"ן. במלאגה, מספר דירות הנופש גדל משמעותית בעשור האחרון והגיע לאלפים רבים, עם ריכוזים גבוהים במיוחד באזורים מסוימים במרכז העיר. בינואר 2025 הקפיאה העירייה הנפקת רישיונות חדשים לדירות תיירותיות בעשרות שכונות למשך שלוש שנים. במקביל, ענף התיירות מייצר משרות, אך רבות מהן עונתיות, בשכר נמוך יחסית וללא יציבות תעסוקתית. לצד זאת, העיר נושאת בעלויות הולכות וגדלות של ניקיון, שיטור ותחזוקת תשתיות שנשחקות בקצב מהיר. בסוף, זו לא רק שאלה כמה התיירות מכניסה – אלא כמה היא משאירה מאחור, ולמי.

הם יכולים לחיות בלעדינו. אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם"

כאמור, בשנים 2024-2025 יצאו הפגנות המוניות ברחבי ספרד – ממדריד ועד האיים הקנריים ומיורקה. לא מדובר בשוליים פוליטיים. לא באנרכיסטים. הסקרים הראו שרוב מצביעי כל המפלגות, כולל ה-PP השמרנית וה-Vox הימנית, תמכו בהגבלות על השכרות לטווח קצר. זה לא שמאל נגד שוק. זה ציבור שמרגיש שהוא מאבד את הרצפה מתחת לרגליו, במובן הפיזי ממש.

באביב 2026 התחדשו ההכנות לגל מחאה חדש לקראת עונת התיירות. בברצלונה, ראש העיר Jaume Collboni הכריז על כוונה לבטל את כל הרישיונות לדירות נופש עד 2028 – צעד שעדיין מתמודד עם התנגדויות משפטיות ופוליטיות, אך מסמן שינוי כיוון מהותי.

מה ספרד עושה: מדיניות בשטח

מה ספרד עושה: מדיניות בשטח
ברצלונה הלכה צעד אחד רחוק יותר: לא הגבלה, אלא יציאה מהמשחק. העירייה הודיעה שלא תחדש רישיונות לדירות תיירות, מהלך שצפוי להוציא אלפי דירות מהשוק עד 2028 ולהחזיר אותן, לפחות בתיאוריה, לתושבים. חוץ מזה, הועלה מס התיירות בשנים האחרונות, והעיר ממשיכה לבחון העלאות נוספות, כולל תוספת עירונית שיכולה להביא את הסכום ללילה לרמות גבוהות במיוחד במלונות יוקרה. חלק מהכנסות המס מיועד ליוזמות עירוניות, כולל דיור. במקביל, העירייה ורשות הנמל מקדמות תוכנית לצמצום והסדרה של פעילות הקרוזים, כולל סגירה והסבה של חלק מהטרמינלים הקיימים.

במדריד הוחמרה האכיפה על דירות נופש, עם דרישות רישוי מחמירות והגבלות משמעותיות באזורים מרכזיים, לצד קנסות על פעילות לא חוקית.

במלאגה הוקפאה ב־2025 הנפקת רישיונות חדשים לדירות תיירותיות באזורים מסוימים למשך מספר שנים, במטרה לבלום את העלייה החדה בהיצע.

בפאלמה דה מיורקה ננקטו צעדים לצמצום עומס תיירותי, כולל הגבלות על השכרות קצרות טווח והימנעות מהרחבת היצע המלונות במרכז העיר. העירייה גם פועלת להסדרת השימוש בחופים ולהפחתת עומס.

באיביזה חיזקה את האכיפה על השכרות לא חוקיות, מה שהוביל לצמצום משמעותי של היצע הדירות הלא מוסדרות לאורך השנים, אם כי היקף הירידה המדויק משתנה לפי מקור.

באיים הקנריים הוחלו מגבלות גישה באתרים רגישים, כולל מערכות הזמנה מראש באזורים מסוימים כדי לשלוט בעומס המבקרים.

בולנסיה הוגדרו אזורים עם הגבלות שונות על דירות נופש, כחלק ממדיניות שמטרתה לשמור על איזון בין מגורים לתיירות.

מה שמשותף לצעדים האלה: מעבר מניסיון למשוך עוד תיירים לניסיון לנהל את העומס. זה מתיישר עם הגישה של GSTC (הגוף הבינלאומי שמגדיר את הסטנדרטים למה שנקרא ״תיירות בת־קיימא”), שמדברת על ניהול יעד – לא רק שיווקו.

מה אנחנו כמטיילים יכולים לעשות: 5 צעדים שבאמת יכולים לשנות

  • לבחור היטב היכן אתם מטיילים ומתי

לא רק “לא באוגוסט”, אלא גם לאותה שעה ביום ולאותם מוקדים. פיזור עומס הוא אחד הכלים היעילים ביותר שיש. לטייל מחוץ לעונה, או מחוץ לאזורים התיירותיים זה פשוט הרבה יותר נעים! יש בבלוג הזה המון המלצות לאיך לעשות את זה נכון

  • להעדיף לינה שמחזירה ערך למקום

מלונות קטנים, גסטהאוסים, או דירות חוקיות בלבד. כל בחירה כזו משפיעה ישירות על שוק הדיור המקומי.

  • לצרוך מקומי, לא גנרי

מסעדות משפחתיות, חנויות עצמאיות, סיורים של מדריכים מקומיים. הכסף נשאר בקהילה במקום לצאת לרשתות בינלאומיות.

  • לכבד גבולות פיזיים וסביבתיים

לא לרדת משבילים, לא לגעת באלמוגים, לא להיכנס לאזורים סגורים, לא להטיס רחפנים במקומות שאסור (זה באמת מפריע לבעלי חיים). רוב הנזק לתשתיות ולטבע נגרם מדברים ״קטנים״ שחוזרים על עצמם אלפי פעמים.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה נשאר אחרינו? לא (רק) מבחינת זבל, אלא מבחינת הקהילה. מבחינת הבית שהתושב כבר לא יכול לשכור או המסעדה המשפחתית שנסגרה כי בעל הנכס קיבל הצעה מחנות מגנטים מסין. המספרים כנראה ימשיכו לעלות. הדיור לא יתרחב. הדוחק לא ייעלם. אנחנו יכולים להשפיע.

שאלה לדיון – האם הרגשתם תיירות יתר באיזשהו מקום בעולם? אשמח אם תכתבו בתגובות.

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם -

טקס מדריך מישלן ספרד 2026

מדריך מישלן לספרד 2026

מסעדות מישלן בספרד אתמול הושק המדריך לשנת 2026 עם הרבה הפתעות משמחות ובעיקר ״סגירת חשבון״ מהעבר. אם בשנת 2021, מישלן התעלמו כמעט לחלוטין מברצלונה ומקטלוניה

פורטאוונטורה

פורטאוונטורה – זה קרה גם לי

כן, כן קוראי הבלוג הוותיקים יבינו את הכותרת ישר. למי שחדש כאן אני אסביר – אטרקציות תיירותיות לא כל שכן המוניות אינן כוס התה שלי.

אגם גאוב פירנאים צרפתיים

פירנאים צרפתיים

פירנאים צרפתיים – מרכז // Hautes-Pyrénées חוב ישן שהנה נפרע – הכוכב השלישי בטיול שלנו לפני אי אילו שנים. הפוסט נכתב כמעט במלואו אז קבלו

מסע קולינרי בבאסקים סן סבסטיאן בילבאו ריוחה

מסע קולינרי בחבל הבאסקים

מסע קולינרי בחבל הבאסקים כתבה שהתפרסמה בגיליון אפריל 2025 של מגזין אטמוספירה של אלעל, המסכמת מספר ביקורים בחבל הירוק והקסום – ארץ הבאסקים, The Basque Country.

אל תפספסו אף פוסט חדש. הירשמו כאן

חיפוש לפי נושא
כתבות אחרונות
אודות

מכירים את אלה שיודעות תמיד לאן ללכת, איפה המקומות הכי שווים, הכי מעניינים והכי מעוצבים? אלו הן ויקי וכריסטינה.
מי אני? קראו כאן

לעמוד הבלוג הראשי