מיצר מונטרביי, עמק בוי ועוד שני אגמים

סופש ארוווך

חגיגות לה מרסה (La Merce) בשבוע האחרון של ספטמבר הן שם דבר בברצלונה. אם לא הייתם אף פעם, אני בהחלט ממליצה להשתתף באירוע הזה. השנה, האירועים היו מצומצמים, בהזמנה מראש עם ריח חריף של קורונה באויר. הזדמנות מצויינת לצאת שוב לטבע. 
בקיץ חרשנו היטב את אזור הפירנאים הספרדיים והצרפתיים. כמובן שלא הספקנו הכל, אבל ספיח אחד חשוב נשאר.
הסופ"ש הארוך שהתקרב התאים בול – נסיעה של פחות משלוש שעות ואנחנו שם. 
סענו עם עוד משפחה והחיבור בין הילדים היה מיידי, מה שהשאיר לנו הרבה זמן לקשקש. ולאכול. היה פשוט תענוג. מ' וא' – אין כמוכם. הייתם פרטנרים מושלמים. 

לינה - מתחם קמפינג

כאמור, זה היה בסוף ספטמבר, כבר לא העונה הבוערת, אבל בכל זאת, היו, כך הסתבר, הרבה אנשים שיוצאים לטייל. ועד שנסגרנו בינינו לבין עצמנו עם היציאה לטיול (מתי, כמה ולאן) כבר היה ערב לפני. היו כמה מקומות שכבר היו מלאים ואז פתאום נמצא המקום הזה, שהיה במרחק נסיעה סביר מהיעד המרכזי, גם לא הומה וגם מחיר מאוד ידידותי. מה יכול להיות רע בעיירה שנקראת Bonansa?

כשהגענו, הבנו עד כמה לא הומה שם. כמה קרוואנים חנו על הדשא וזהו, פחות או יותר. המקום היה ריק למדי. הזמנו בקתה, מבנה עץ שכמוהו פגשנו בתצורה דומה במקומות אחרים. שני חדרי שינה, חדר שירותים ואמבטיית ישיבה, מטבח מצויד היטב ופינת אוכל בפנים ובחוץ. באמת שלא צריך יותר מזה, חוץ מחימום. סוף ספטמבר, אבל המקום גבוה למדי והמעלות בלילה, או ליתר דיוק, בבוקר, צונחות באופן מבהיל. 
צריך לבוא עם ביגוד חם מאוד
גם כאן, כמו באתר הקמפינג הקודם, אפשר היה להזמין קרואסונים ובגטים, אבל הם לא התגלו כמציאה גדולה. אפשר בהחלט לוותר עליהם וללכת לקנות בעיר הסמוכה, El Pont de Suert.

Camping Baleira

קונגוסט דה מונטרביי

קונגוסט דה מונטרביי - Congost de Montrebei

כפי ששמתם לב, אנחנו לא מצטיינים בכלל בלהזמין דברים מראש. מה שכן, השכלנו להזמין את החנייה ליציאה למסלול הזה, כהמלצתה החמה של שכנתנו היקרה מ', שפקדה את המקום כבר ארבע פעמים בקיץ האחרון.

אז דבר ראשון שתעשו לפי שתזמינו מקום לינה, הוא להזמין מקום חניה לטיול באתר הזה. זה יעלה 6 יורו (במקום זה עולה 8). מספר המקומות מוגבל והחניון מתמלא במהרה בסופי השבוע.  

כדאי להעיף מבט בדף המידע הזה.

ההמלצה החמה (תרתי משמע) של אנשי המקום היא להצטייד בכמויות גדולות של מים, משום שהאזור מתחמם מאוד בשעות הצהריים. כובע וקרם הגנה גם הם בגדר המלצה חשובה. 
ביום הטיול שלנו היתה שמש, אבל גם רוח, כך שלא היה לנו חם במיוחד. 
לאיזה גיל המסלול מתאים?
אנחנו טיילנו עם בן ה-9 ובן ה-5. 
לטעמי, פחות מזה, לא מתאים, בגלל תנאי השטח. חלק מהמסלול כולל הליכה בשביל צר וגבוה.
המסלול שבחרנו היה מספר 2. זה מסלול הלוך ושוב, מה שמאפשר לחזור ברגע שהילדים מראים סימני עייפות.
המסלול התחיל במגמת עלייה, אחר כך ירידה עד שמגיעים לגשר. אם מתמזל מזלכם, תראו שם שבדים צעירים שריריים ושזופים קופצים מהגשר. אם לא, אז לא. 
אחרי הגשר הנוף הופך לדרמטי יותר ויותר, השביל נהיה צר, גבוה וכדאי להיעזר במעקה. כל כמה מאות מטרים יש ספסלים בעיקול השביל.
אנחנו הלכנו עד שהמיצר "נפתח", כשהרוח כבר התחילה להציק וגם הילדים כמעט.
בסך הכל לא קשה, מתגמל מאוד ויפה שאין דברים כאלה. 

רוצים ללמוד לערוך תמונות בלייטרום? וגם לקבל את הפריסט "פירנאים" שלי?

אתם מוזמנים לסדנה אונליין בת 3 מפגשים // קוד קופון myblog ייתן לכם הנחה של 34 אחוזים (!) **נותרו מקומות אחרונים**
קונגוסט דה מונטרביי ענבל כבירי
זה מתחיל שטוח
קונגוסט דה מונטרביי ענבל כבירי
קונגוסט דה מונטרביי ענבל כבירי
דיסקליימר!
ונהיה יותר ויותר יפה
קונגוסט דה מונטרביי ענבל כבירי
לא, זו לא אני (מנוחה זה לחלשים). פה בדיוק הסתובבנו

Vall de Boi

למחרת, השמש כבר פחות האירה פנים. ליתר דיוק, זה התחיל שמשי ונעים ולאט לאט התחיל להידרדר. 
עמק בוי, עוד שארית שלא הספקנו להגיע אליה. זהו החלק המעברי של שמורת Aiguestortes, שמאוד מאוד אהבנו.
מה שהתאים לנו מאוד הוא שאפשר ליהנות מאוד באזור הזה גם בנסיעה ברכב. המיוחד בעמק הוא העיירות הקטנות והכנסיות שבהן, שהוכרו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסקו. וכשאנחנו אומרים עתיקות, זה באזור המאה ה-11. בכנסיות יש ציורי קיר מרשימים. הן משוחזרות ואת המוצגים המקוריים אפשר למצוא במוזיאון Mnac בברצלונה (במורדות הר היהודים).

ניסינו להגיע לאגם Cavallers, אבל משהו כמו ארבעה ק"מ לפני היעד, עצרה אותנו שומרת היער והסבירה שהרך חסומה בגלל שיורד שם שלג (!). יכולנו, תיאורטית, לרדת ולהמשיך ברגל, אבל…
אם הייתם שם, אשמח אם תכתבו לי בתגובות כמה המקום לא יפה.

 

אוכל

למסעדת Treio הגענו אחרי שנכנסנו לתומנו למסעדה אחרת שהריח בה היה מדהים וחשבנו שיהיה לנו מקום בלי הזמנה. טעות. נופנפנו באדישות אופיינית. אם הייתם באזור, בבקשה תכתבו בתגובות שמסעדת Casos היא נפילה איומה ושמזל שלא היה לנו מקום.
בכל מקרה, בטריו לא סבלנו. רק חיכינו לתורנו. האוכל היה מצוין, השירות גם כן. אני חושבת שאכלתי שם את הסלט-גבינת-עזים הכי טוב אבר. (אגב, אם אתם צמחונים, תבקשו שהוא יגיע בלי החמון שמתחבא מתחת לגבינה ושלא רשום בתפריט). עלי סלנובה פריכים ורעננים, גבינה באמת משובחת, שנצלתה עם עוד כמה תבלינים שהחמיאו לה, רוטב טוב במינון מדויק (נדיר). פשוט כיף. אחרי מרק דלעת שאין לי דרך אחרת להגדיר אותו חוץ מ"מנחם" (בכל זאת, חיכינו איזו חצי שעה בקור) קינחנו בעוגת גבינה מהממת, לא מתוקה מדי (כך צריך!).

Restaurante Treio
Plaça Treio-ag.boi, 4, 25528 Boí, Lleida 

val de boi
val de boi
val de boi

Pantá de Sant Antoni

מבט חטוף במפה גילה שיש אגם לא מאוד רחוק מאיתנו. למרות שהמטמפרטורות לא היו גבוהות בכלל, חשבנו שזה יהיה נחמד לנסוע לשם ולראות מה יש. 
כנראה בשל טעות, היתה מסומנת לי נקודת עניין בגדה הימנית של האגם. הנסיעה שהתחילה בכביש ועברה להיות שביל, נהייתה תוך זמן קצר דרך משובשת על גבול העבירה. למרבה המזל, יש לנו אופציה להנעה קדמית ולהגבהת הגחון. את מדרגות הסלע, המהמורות והבורות זה לא מאוד שכנע. גם את השלוליות העצומות שניקוו מהגשם של יום האתמול. אין לי מושג איך, בסוף יצאנו מזה. אבל זה לקח הרבה יותר זמן ממה שתיארנו לעצמנו. לסיכום – אל תיסעו משם, אין שום סיבה לעשות את זה, אלא אם כן אתם מתאמנים לפריז דקר.

מה שכן, Lo Quiosc זו מסעדה עם נוף מטריף שיש לה מרפסת עם רצפה שקופה שיושבת ממש מעל לאגם. 
תענוג צרוף לשבת שם. הקוראים הנאמנים של הבלוג יכולים לנחש למה לא אכלנו שם צהריים. רמז – לא הזמנו מקום.

C- Km90, C-13, 25630 Talarn, Lleida

panta de sant antoni
אחרי שחוזרים לנשום אפשר לצלם
panta de sant antoni
panta de sant antoni

Embalse de los Terradets

נכון, זה היה מבאס, אבל זה לא מה שישבור אותנו. במיוחד כשיש עוד אגם לא רחוק. נסענו קצת דרומה ל- Embalse de los Terradets שהיה קטן יותר, אבל לא פחות מגניב.
שעת צהריים, ילדים רעבים, החלטות מהירות. מסעדה שנמצאת בתוך מלון שמבחוץ הוא אבי אבותיהם של האייטיז, לכל המאוחר. אם לא היו מעורבים קטינים חסרי ישע, היינו מדלגים בלי לחשוב פעמיים. 
אבל.
אל תסתכלו בקנקן וגו'.
מבפנים – פנינה.

אפשר לבחור בין בופה קפיטריה, מסעדה ובופה.
אנחנו ישבנו בחוץ, ליד הבריכה, שהכחול שלה מתערבב עם הכחול של האגם. אחלה נוף לארוחת צהריים מצוינת.
הילדים, שקיבלו שולחן משלהם ועפו על הקונספט, אכלו אוכל של ילדים (פיצה, פסטה ברוטב בולונז וכאלה). אנחנו חלקנו פטאטאס בראווס שהיו פריכים וטריים ואני שמחתי לגלות שההמבורגר הצמחוני שלהם הוא של ביונד מיט  שמוגש בתוך לחמניית ג'בטה טרייה וחמימה עם בצל מקורמל בפנים ועוד תוספות משמחות. היה אחלה סיום לאחלה סופ"ש.

Hotel Terradets
מסעדת המלון 

 

Embalse de los Terradets
Embalse de los Terradets
Embalse de los Terradets
Embalse de Tarradots
Embalse de Tarradots

מפעל שוקולד בהפתעה

המקומות שאליהם מתגלגלים במקרה, הם אלו שמבטיחים הנאה גדולה. רמת הציפיות היא אפס, או פחות ומכאן אפשר רק לעלות.

מאחר ומיכל הדלק התחיל להתרוקן ולמודי ניסיון ידענו שאסור לגרור מיכל מתרוקן לאורך נסיעה ארוכה, שמנו פעמינו לתחנה המיועדת (כרטיס הדלק הוא רק לתחנה מסוג מסויים). כך יצא שנזרקנו לאיזו עיירה שכוחת אל נידחת במיוחד, שאפילו הלחצנים למילוי הדלק היו תוצרת שנות השבעים. 

מה שכן, שמנו לב דקותיים לפני שהגענו לחנות גדולה שנראתה כמו מאפייה. מאפיות אנחנו אוהבים, אז נכנסנו. 

מסתבר שזוהי חנות המפעל של Vicens, שמייצרים טורונים (נוגט) ואבני שוקולד כבר משנת 1775 (!). יש להם יותר מ-40 סניפים בספרד, צרפת ואפילו אחד בדובאי. 

ורק כדי להבהיר, כשאנחנו מדברים על טורון (או טורו בקטלנית), אין הכוונה לקרם אגוזים, אלא למה שנקרא בעברית 'חלביצה' – חלבון ביצה מוקצף עם דבש ואגוזים או שקדים.

ממול לחנות יש גם מוזיאון שמספר את ההיסטוריה של המקום. כשאנחנו הגענו במוזיאון כבר היה סגור, מה שלא הפריע לזבנית המאוד ידידותית להעניק לכל אחד מהילדים שקיות מתנה אותן מקבל כל מי שנכנס לסיור במוזיאון. חוץ מדוגמיות וכובע היו שם גם שוברים שמעניקים כוס שוקו חם בבית הקפה שנמצא שני רחובות משם. 
מאחר ולא היתה ברירה, נסענו לבית הקפה, לא לפני שהעמסנו מבחר שוקולדים ומיני ממתקים מהחנות. 

בבית הקפה לא יכולנו שלא לטעום גם את הצ'ורוס (למרות שזאת היתה עבירה על כלל מס' 1 באכילת צ'ורוס, שאם אתם לא יודעים מהו, סורו מיד לפוסט החשוב הזה). ישבנו על שוקו חם סמיך ומהביל, טבלנו את הצ'ורוס והיינו מאושרים. 

Vicens
Carretera de Tàrrega, 1 Agramunt

סיימתם לקרוא? הכי ישמח אותי בעולם אם תכתבו תגובה. זה הדלק שלי להמשיך ולכתוב. רוב תודות.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. רחלי

    פוסט יפיפה ומושקע, ענבל. הצילומים שלך עושים חשק לטייל הפנינים שאת מגלה.

  2. מיכל אגם אליסון

    מהמם !! ברמות , בקצב הזה נראה לי שזה יהיה טיול גיוס משפחתי לאופק

  3. אמיתי סנדי

    אתם מטיילים יותר מדי! זאת חוצפה!

  4. איזה טיול משגע עשיתם מותק! כיף גדול והצילומים מטריפים. הלוואי ויהיה כבר אפשר לבוא לבקר…

  5. מאיה

    נראה מדהים והצילומים עוצרי נשימה.

כתיבת תגובה

הגעתם לסוף הפוסט, אבל יש עוד!

סנט לורנס דה לה מוגה ענבל כבירי

קמפינג, מפל וגשר בצפון קטלוניה

מה עושים השבת? כן, הסכמתי לנסוע לקמפינג. לא צריך לעשות מזה סיפור, ילדים יקרים 🙂 זה לא שאני נגד זה. ממש לא. אין מקום שאני

Pantá de la llosa ​קטלוניה ענבל כבירי תצפית

האגם הכי יפה עד כה – סופש בצפון קטלוניה

מה עושים השבת? הקורונה הביאה איתה הרבה הרבה תוכניות שנגנזו, מי יודע עד מתי. היינו צריכים להיות כאן ושם ובסוף נשארנו הרבה בבית. אחרי חודשים ארוכים,

אגם siurana טרגונה ספרד ענבל כבירי

אגם Siurana והעיירה שמעליו

פתאום נהיה קיץ. שוב והדבר הכי טוב שיכול לקרות זה מקור מים צונן. בשנה שעברה כבר עלינו על הסטארט-אפ של האגמים, שבכל היבט שהוא הם

אדובי לייטרום צילום מסך

להתחיל לעבוד עם לייטרום

מתחילים לעבוד עם לייטרום אם אתם עדיין מתלבטים אם לעבוד עם לייטרום, אתם מוזמנים לקרוא למה אני עובדת עם התוכנה המעולה הזאת. ואם יש לכם

אל תפספסו אף פוסט חדש. הירשמו כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור וגם הנחה לסדנאות לייטרום בשנת 2020

חיפוש בתכני האתר

קטגוריות
תמונה שלי ענבל כבירי

נעים מאוד, אני ענבל כבירי, צלמת ויוצרת תוכן בתחום האוכל והטיולים, אני גרה ביער ליד ברצלונה. 
ברוכים הבאים לבלוג הטיולים שלי. רוצים לקרוא עוד עלי? בואו לכאן

לעמוד הבלוג הראשי