ישראל 2024

חיפה, חיפה – עיר עם עתיד, שר דיויד ברוזה. השאלה היא מה קורה עם ההווה שלה. 
ערימות של פונטציאל לא ממומש, או ממומש ״באיטיות מירבית״, כמו ששר מאיר אריאל.

כרגיל, הכל הכל ידידותי לצמחונים, כי אני כזאת. 

אוכל – 
פאן – מסעדה תאילנדית חדשה למדי שממוקמת במקום הכי לא צפוי לאחת איכותית כזאת. בליבו של מרכז מסחרי מנומנם. התכוננתי לאכזבה גדולה והיה פשוט מעולה. מנות גדולות וטעימות – גם הנודלס וגם הקארי וגם הסלט שבחאנו כפתיח.

גלידריית אייסלון – כמה יצירתיות בגלידה – טעמים מעניינים עם ביצוע מעולה. אקסטרה נקודות על הכפיות הרב פעמיות שהולכות לשטיפה. כל מה שטעמתי אהבתי מאוד ולכן גם חזרתי לשם יומיים אחרי (ואח״כ גם כדי לקנות לבן שלי פיינט). שוקולד למקצוענים, צנובר, סטרצטלה מרווה, קפה לבן שוקולד, לבנה זעתר ושמן זית – אם זה נשמע לכם מוזר מדי, פשוט תטעמו לפני. עושים את זה כמו שצריך כבר הרבה שנים. שאפו.

פאפיאנו – המסעדה האיטלקית באותו מתחם וההפתעה הקולינרית השניה (כי את הגלידה הכרנו כבר). מה כבר יכול להיות טוב עם שם כזה שמתכתב עם רשתות ענק בחו״ל? ובכן – סעדנו פה בהרכב משפחתי וכולם היו שמחים ושבעים – גם ההוא שנמנע מגלוטן.

התאילנדית בשוק – החיסרון הראשון הוא שאין מזגן. השני – הוא התור. אם צלחתם את שניהם אתם תהנו מאוד, כי האוכל טוב וחריף כמו שצריך. לא היה קארי אדום, אז דגמנו מרק (והוא לא המרק האחרון בביקור הזה) שהיה משביע ומלא טעמים. 

כנאפה תלפיות – אין מה לעשות, כנאפה זה משהו שחייבים לעשות לפחות פעם אחת כשבאים לחיפה. חרגנו ממנהגנו ללכת לקונדיטוריית המזרח שהיא פסגת המאגל האלוהי הזה, כי כבר היינו בשוק. וואלה, היה טעים וטוב. תבקשו בלי הרבה סירופ סוכר, כי באמת שאין צורך. 

זית זיתון – מסעדה מזרחית בשוק, אבל ״בגבוה״. סגרנו איתם את הקייטרינג לאירוע שחגגנו וקפצנו אליהם כדי לסגור כמה פרטים. פונקנו היטב וכלללל מה שטעמנו היה משובח. התגובות על האוכל באירוע היו מצוינות, אז לכו אליהם – כיתאם ולואי הם זוג מקסים שעושה אוכל מצוין – ואם אתם מחפשים קייטרינג לאירוע הם באמת עשו עבודה טובה מאוד.

קסר – הודית בשוק שקיימת כבר כמה וכמה שנים. העיצוב הוא לא הסיבה להגיע לכאן, אבל האוכל, שמבושל ביד אוהבת על ידי השפית, שהיא הודית שהתחתנה עם ישראלי ומצאה את עצמה בחיפה – דווקא כן. טעמים מעניינים ומורכבים, אם כי במחירים של ישראל.

קפה דיומא – בית קפה חמוד עם תפריט חלבי (עדיין משתמשים בהגדרה הזאת?) עשיר ומגוון. בקומה השניה יש אוסף וינטאג מקסים. כיף לשבת כאן אחרי ביקור במוזיאון טיקוטין (להלן). 

קנטינה סושיאל – וואוו, איזו הפתעה. בר יין קטן ובלתי משולט, שגם תושבי חיפה רבים לא מכירים – תקנו אותי אם אני טועה. דורון, הבעלים, הוא איש שיחה מרתק (עם סיפורים מפה ועד איטליה שהוא מאוד אוהב) ומארח נפלא. הוא גם one man show. יקבל את פניכם, יקח הזמנה, יגיד לכם שהזמנתם יותר מדי אוכל, אתם תהיו ספקניים, ובסוף תבינו שהוא צדק. הוא יתאים לכם יין, יבשל, יגיש ובסוף גם יעשה חשבון, אחרי שהוא וידא שכולם מרוצים. יש כאן מבחר רחב ומרשים של יינות. האוכל טעים מאוד והמנות גדולות. אוירה קצת מחתרתית, כיאה למיקום. כדאי מאוד. 

רמת ישי – 
נדב קינוחים – באמת אין לי דרך להסביר את הטירוף הזה, שמתחולל כבר המון שנים בעמק ורק מתגבר. נדי הוא חבר של אחי, וראוי לכל מחמאה אפשרית. מקדש הפחמימות שהוא בנה ונמצא בדרך לכל מקום שם הוא תחנת חובה.
לא ישבנו הפעם, אלא לקחנו לדרך מיני מאפים בכמה הזדמנויות. עוגות השמרים נפלאות, כרגיל. נדגם גם כריך בלחמניית פרצל שהזכירה לי מיד את הטיול לאוסטריה בשנה שעברה. 
שלמות. 

הבוטקה – לקחתי את הילדים לסיבוב בקיר שגיא שהיה פעם החוג של הבכור. את הבוטקה אנחנו מכירים עוד מאז שגרנו בעמק ושמחנו לראות שגם הם שמרו על רמה גבוהה ושהתפריט התפתח מאז. המסבחה מעולה, הפיתות – מיוחדות ושמנמנות אך אווריריות. הציפס – באמת מהטובים באזור. הילדים שמעו על תחרות ה״ריפיל״ וכמיטב המסורת, השאירו ציור חמוד בשירותים (לא מה שאתם חושבים, יש שם טושים לציור על הקיר). 

תערוכת ״מאחורי המסכים״ במדעטק – 
אין ביקור בישראל בלי המדעטק. בשנה שעברה נהנינו מאוד מתערוכת הקסמים ולכן היו לנו ציפיות גבוהות למדי. הפעם – היה קצת פחות מעניין לתחושתי, אבל עדיין שווה להגיע. 
התערוכה החזיקה את בן ה-13 וה-9 כמעט שעה. אין מה לומר, היא מאוד אינטרקאקטיבית וחביבה וגם בעלת מסרים חשובים. אם תרצו להוציא אותם קצת מהמסכים, כאן הם יתחברו מחדש להרבה כאלה – בכל גודל וצורה. 
זו אולי הפעם החמישית שלהם בתערוכת הקבע והם תמיד מוצאים איפה להעסיק את עצמם. קומת הכניסה עם תעלות המים היא מעולה בעיני. יכולנו להישאר שם עוד הרבה זמן לולא הרעב. 

תערוכת עיצוב יפני במוזיאון טיקוטין – לשם הלכתי עם חברתי הטובה, מיכל אגם אליסון, שהיא גם מעצבת פנים מוכשרת, שנתנה אישור מקצועי לכך שהתערוכה שווה ביקור. כתבתי עליה בניוזלטר קודם (עוד לא מנויים? מיד להירשם!) וגם באינסטגרם.

הרכבל של סטלה מאריס – הפעם האחרונה שהייתי כאן היתה בגיל חד ספרתי למיטב זכרוני והילדים רצו חווית רכבל. באותו יום השני היה סגור ונותר זה.
הנוף באמת מרהיב ואין שני לו. אחרי שאומרים את זה, נותרת שאלת המחיר – 35 ש״ח לשני כיוונים – האם היא מצדיקה את חוויה של כמה דקות נסיעה. 
לא בטוח. 
אין ספק שנדרשת כאן עבודת שיפוץ מקיפה, שכן נראה שמאז ביקורי הקודם (שכמו שאומר בן ה-9 היה ב-״אלף תשע מאות״), זה לא קרה. 
את הנוף אפשר לראות גם מלמעלה. 

הכרמלית – הילדים השתאו ממטרו של קו אחד ושתי רכבות. היינו קצרים בזמן ולא הספקנו לנצל מספיק את הירידה לעיר התחתית. 
ביקור חטוף ב״סיפור חוזר״, הפרויקט המשובח הזה שצריך לתמוך בו + בירה וצ׳יפס ב״עיזה״ בר המגניב שגם בשעות אחה״צ הוא אופציה חמודה מאוד. 

חוף דור – אחד היפים והכיפים בארץ, אם לא ה-, בעיקר עם ילדים. אז נכון שהיה אירוע חברה עם מוזיקה לא אשכנזית בכלל ונכון שהיו עשרות מעלות, אבל ברגע שנכנסים למים – העולם מחכה בחוץ. פשוט תענוג.

טייסטי טראק Tasty truck – אני חייבת להודות שקדחת העגלות למיניהן שפשטה בארץ בשנים האחרונות היא רעיון לא רע בכלל. זוהי אחת ממש טובה, במיוחד לארוחה משפחתית שאחרי הים. המבורגרים, אבל מצויינים, עם לחמניות סופר טריות ורטבים מיוחדים. האופציה הטבעונית היתה משהו נפלא. אהבנו. קיבוץ גבע כרמל