fbpx

ים, שמש ואוכל טוב – חופשה בפארוס, יוון

ים, שמש ואוכל טוב - חופשה בפארוס, יוון

בפארוס ביקרנו באוגוסט 2018. חופשה רגועה ואיטית למדי בת שבוע באי יווני קטן ולבן. הפוסט המתין בסבלנות וגם התמונות.
זו היתה פאוזה הכרחית בסיומה של השנה הראשונה שלנו ברילוקיישן שהיתה מלאה בכל מנעד הרגשות הקיימים. אויר לנשימה. אפשר לקרוא כאן איך התגלגלנו לספרד. פוסט ההמשך על חוויות הרילוקיישן בוא יבוא. ועכשיו – התרווחו בכסא נוח עם כוס אוזו (או סודה) ותתמסרו לרחש הגלים. 

ענבל כבירי קפריסין ים
זיכרון מקפריסין

תכנון הטיול או: איך הגיע הרעיון של פארוס

פשוט זה לא היה. כבר היתה חופשה סגורה מתוכננת כולל מלון בכרתים. אבל משהו לא הרגיש טוב. כאילו זה לא המקום הנכון בשבילנו כרגע. שנה קודם לכן, שניה אחרי שאמרנו ביי ביי לישראל ושניה לפני שאמרנו הי לברצלונה, קפצנו לשבוע בכפר קטן בקפריסין. הטיול שם היה כ"כ מוצלח שרציתי משהו דומה. התחלתי לתהות מה הפך אותו למוצלח.

אז קודם כל, החברה (chevra). המשפחה שנסענו איתה לא יכלה הפעם וגם לא עם משפחות אחרות. 
אחר כך – המיקום – כפר קטן. הניידות של הרכב. הקרבה לים. האוכל. מקום הלינה שהיה מתחם של חמש או שש דירות עם בריכה על אחד הגגות. שקט ורגוע ותחושה מירבית של פרטיות.

התחלתי לנסח לעצמי רשימה אופטימלית שכללה מקום קטן, פחות מתויר (הנה נפלה כרתים), הגעה נוחה (פחות מסתדר עם הסעיף הקודם אבל מילא), נוף לים, מרחק הליכה מהים, בריכה, בית קיקליאדי (לבן), עם מטבח. כי שבוע עם ילדים דורש מטבח ומרחב ולכן מלון פחות מתאים.
חפרתי באתר "איי יוון" ומשם הגעתי לאתר אודות פארוס ושם היה טקסט שישר כבש אותי –

רודוס זה לא ממש כאן…
כן, האי פארוס לא מתאים לכולם, אם אתם מתיירי חבילות הנופש הרגילים להגיע למלונות ענק, מלאים בתיירים [בעיקר ישראלים] ומחפשים עסקאות הכל כלול, עם טיסה ישירה [סטייל רודוס, או קוס] פארוס הוא רחוק מאד מהחופשה שאתם רגילים אליה, פארוס מתאים לאנשים שרוצים להרגיש יותר את יוון, את הקצב היווני הפחות ממוסחר, פארוס אמנם אינו האי השקט ביותר של יוון, אבל יש בו שילוב נכון של ומאוזן של שקט, אטרקציות, טבע וחיי לילה והכל עטוף באווירה של כיף ושל לקחת את הזמן באיזי איזי, או ביוונית siga siga.

פחות ממוסחר ואיזי איזי היו ממש מוזיקה לאוזניי. הבעיה היא שכשמחפשים שלושה שבועות לפני התאריך המיועד (סוף אוגוסט) להתפשר צריך. אז לא יכולנו ללכת ברגל לים וההגעה לא סופר פשוטה, אבל אפשר לומר שכל היתר היה בול. ממילא אי אפשר להתנייד באי בלי רכב, אז זה כבר היה פחות קריטי.
אחרי חיפוש אינטנסיבי של מקום לינה, הזמנתי לנו ב-Morfia Villas בפארוס.

איך מגיעים מישראל לפארוס?

הדרך הפשוטה ביותר שמצאתי כללה עצירה באתונה ומשם המשך בהפלגה או בטיסה.
בפארוס יש שדה תעופה, די חדש וקטן ממש.
החלטנו לעשות את ההלוך דרך הים ואת החזור בטיסה.  

אתונה

לקחנו טיסה של Aegean ביום ראשון בערב מנתב"ג לאתונה. איחור לא מפתיע של שעה וחצי הותיר אותנו עייפים למדי.

הזמנו מלון ללילה אחד באתונה, שהיה קרוב לנמל פיראוס, ממנו יוצאות ההפלגות (למיטב בדיקתי דאז אי אפשר היה לעשות את המקטע ת"א-פארוס ביום אחד אם לוקחים הפלגה). מה שלא לקחנו בחשבון, הוא ששדה התעופה של אתונה רחוק למדי מהנמל וכך בילינו 50 דקות נסיעה ארוכות במונית ניצל את העובדה שיש לנו שני ילדים ישנים ושגם אנחנו לא ממש בערות מוחלטת כדי לגבות מאיתנו מחיר מופקע. שיהיה לו לתרופות. 

פקיד הקבלה שקיבל את פנינו במלון בעל השם המבטיח Piraeus Dream Hotel בשעה 2330, היה עירני למדי, אך איטי להחריד. 

מסתבר שאת החדר שלנו נתנו למישהו שהגיע כבר קודם וזה הצריך בירורים כמו להתקשר לאורח השני, לוודא שהוא באמת קיבל את החדר שלו, להתקשר לקולגה שקלטה את האורח השני, מבטים תוהים לעבר צג המחשב ועוד נהמות והשתאויות שארכו כמעט חצי שעה.

דברים שלא אמרתי לו – "יאללה, אחי, תביא כבר את החדר שיש לך ונסגור עניין אח"כ. לא צריך להיות כזה כבד, אני עם ילד בן 3 על הידיים, תחיש את עצמך כבר". החדר היה ממש סבבה, עם מיטה זוגית ומיטת קומותיים לילדים. היה אפילו מחשב שולחני שאת בן השלוש זה מאוד משך – כפתורים חדשים ולא מוכרים הם תמיד אטרקציה.

בדיקה זריזה באינטרנט העלתה שהמעבורת לפארוס יוצאת למחרת רק בשעה 0730 או ב-1730.

יום חדש

כיוונתי את השעון לשעה שש בבוקר כדי להבין שאף אחד לא הולך לקום ככ מהר וחזרתי לישון עד שהוקצתי באכזריות על ידי הילדים. חיים קשים. שלי פחות – של האיש יותר. מעיו לא היו תפקדו כתמול שלשום או ליתר דיוק – תפקדו יתר על המידה. 

 אחרי ארוחת בוקר זריזה (7 יורו למבוגר, הילדים לא שילמו, הגענו 10 דקות לפני שסגרו – ומשכנו עוד חצי שעה, אף אחד לא אמר לנו כלום) האיש נפל למשכב ואני לקחתי את הילדים לעשות סידורים כדי שהאיש יוכל לנוח קצת. 

הלכנו ברגל למשרדי המעברות ברציף 7E ושם קנינו כרטיסים. השעה היתה כבר שעת צהריים מוקדמים, אבל השמש קפחה. צדק חיים משה, פיראוס באמת עיר תאומה של חיפה – ממש רחוב העצמאות כמו לפני 20 שנים – מכוער, עם מדרכות מזעזעות והרבה ריח של שתן.

רכשנו כרטיסים למעבורת המאוחרת וקיוויתי שהאיש יוכל לאסוף את איבריו ולהגיע אליה. (35 יורו למבוגר, בן ה-7 שילם חצי מחיר, בן ה-2.11 לא שילם – bluestar ferries). בעוד השמש מטגנת אותי חשבתי עם עצמי איך אני מעבירה עוד זמן עם הילדים בלי למות מחום ובזוית העין קלטתי נווה מדבר. לפני 10 שנים היינו ברודוס בחנות ג'מבו – חנות בלתי נשכחת – הרבה לפני עידן המקס סטוק. כבר הסתובבנו בה שעות, הפעלנו מהמבחר ויצאנו עם שני פריטים שבאמת היינו צריכים (כוס וצלחת אמאייל לילד. אז היה רק אחד). כלבו עצום של כל מה שאפשר לחשוב עליו – צעצועים, דברים לבית מכל סוג שהוא, מכשירי כתיבה… שמנו פעמינו לשם ולא התאכזבנו – היה שם מזגן! היו גם שירותים קרובים (אותם ביקרנו פעמיים). היו צעצועים. המון. גם כאלה שאפשר להתנסות בהם. הסתדרתי.

גאה בעצמי שיצאתי משם רק עם כלים לים (גביעי גלידה וכף מפלסטיק – שהוכיחו את עצמם כקניית השנה בכל קנה מידה ובמיוחד ב-value for money) גומיות לשיער ומספריים לציפורניים. שאגות "אין לנו מקום במזוודה!" מצדי עשו את העבודה.

משם המשכנו למזגן נוסף בבית מרקחת קרוב, קנינו תרופות לתיקון המעיים, משם למאפייה חביבה, הסדרנו את הצ'ק אאוט המאוחר ("לא, אנחנו לא נשלם חצי ממחיר החדר אחרי שחיכינו פה חצי שעה עם ילדים ישנים על הידיים באמצע הלילה רק כי עשיתם טעות. גם לא 35 יורו. אה, בחינם? אוקי") שבנו לחדר למנוחת צהריים, עייפים ומזיעים.

ארוחת צהריים מאוחרת וקלה אכלנו בקומת הגג של המלון. נוף יפה של הנמל ואוכל לא רע – סלט חלומי לי, ספגטי בולונז לילדים. האיש מסכן, רק שותה מים.

ים יוון ענבל כבירי

שטים בים

הגענו לאונייה. הופתעתי לגלות עד כמה היא גדולה. יש גם מעבורת מהירה יותר, אבל בעקבות התייעצות עם אנשים שהיו שהמליצו שלא לקחת אותה בגלל שיותר מרגישים את הים ואחרי בדיקת חוות דעת שהצביעו על שביעות רצון נמוכה מהחברה השנייה, החלטנו להאריך במעט את הדרך.

חצי השעה הראשונה היתה הכי קשה לילדים, במיוחד אחרי שהם גילו שקנינו את הכרטיס הזול ביותר, שלא מקנה מקום ישיבה שמור, באזור שנראה כמו מושבים של מטוס. בהכירי את הנפשות הפועלות, הם לא היו יושבים שם יותר מחמש דקות. הבעיה היא שבשום מקום הם לא יושבים יותר מחמש דקות ולפנינו ארבע שעות.

אפשר לומר שהם התרגלו לקונספט די מהר. כדאי להביא משחקים (גביעי גלידה מג'מבו! שיחקנו בגלידריה ארבע שעות…) ואפשר לעשות סיבובים ברגל כשהם משתגעים.
מבחינת אוכל, יש שם מה לקנות. לא זול. לא פסגת הקולינריה, אבל סוגר את הפינה. יש אפילו מסעדה בשירות עצמי. מבחינת הים, הוא ממש לא מורגש. אחרי מספר הפלגות שהייתי בהן ותמיד הרגשתי את האדמה זזה אחרי ההגעה, כאן זה עבר לגמרי חלק.

ים יוון ענבל כבירי
ים ים ועוד קצת ים

Piso Livadi

כשנחתנו בנמל של פארוס כבר היה חשוך ועמוס בתיירים שחיפשו מונית. נסיעה לא ארוכה במיוחד הביאה אותנו לצידו השני של האי לכפר Piso Livadi. כזו אני, חייבת מקומות קטנים בתוך מקומות קטנים.

הבית ששכרנו (כאמור – Morfia Villas) היה במילה אחת – מהמם. בעלי הבית במילה אחת – מהממים. הגדילו לעשות ושלחו מייל מראש לשאול אם מישהו מאיתנו צמחוני (כן!) כי הם מכינים לנו "welcome greek dishes". ובגלל שהאוכל זה הדבר הכי חשוב בחיים אחרי הבריאות כמובן, אציין כבר עכשיו שאין דבר יותר מרגש בשבילי מקבלת פנים שמלווה באוכל. אולי כן. אם מישהו שואל מראש אם אני צמחונית. פשוט לא ייאמן. ואיזה כיף זה להגיע כ"כ מאוחר למקום חדש ושמחכה לך תבנית עם תבשילים מקומיים בתנור. אושר. וזה היה טעים למות. הממולאים הכי טעימים שאכלתי אבר. עם צנוברים! והרבה שמיר. 

הבית – עיצובו 
הדהים אותי שהכל בנוי כמקשה אחת. אין חיפויים, אין כמעט נגרות. הכל בלוקים, טיח, צבע. הרצפה – בטון מוחלק. הארונות – קיר. הכיורים – בנויים. הארונות – קיר.

באמבטיה, הכל בטון צבוע. אין מגירות. הכל נישות, אפילו יש אחת לסל של הכביסה. אין אריחים. פשוט!
זה נותן מראה כל כך מינימליסטי ועדין שלא יכולתי שלא למות על זה. החיסרון היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שזה מקשה על שינויים, אבל מי רוצה או צריך שינויים כשהכל כ"כ יפה.

בית קיקליאדי פארוס יוון ענבל כבירי
חדר הילדים. סלחו לי על האיכות מהנייד הקשיש, הייתי צריכה לתפוס את הרגע החמקמק לפני שהבית מתבלגן לעד
בית קיקליאדי פארוס יוון ענבל כבירי
חדר ההורים
בית קיקליאדי פארוס יוון ענבל כבירי
חדר אמבטיה בנוי לחלוטין
בית קיקליאדי פארוס יוון ענבל כבירי
סלון // עיצוב מדויק

אוכל וים

למחרת בבוקר פקחנו עיניים ויצאנו לראות מה קורה בחוץ באור יום. זה מה שראינו.

הפעילות שתוכננה היא לרדת לסופר – מרחק של כמה דקות הליכה ומנוחה. עמדנו בזה לא רע. אחר הצהריים נסענו לקחת את הרכב השכור מהרץ וזה באמת היה נחוץ כדי להכיר קצת את האזור. 
קרוב להרץ היתה גלידה 100% טבעית, היינו חייבים לטעום אותה. היתה טעימה מאוד. ממליצה על Fiori di latte ואגוזי לוז. גם הג'נדויה שלקח הבן הצעיר התגלתה כבחירה נבונה. 
Gelato, Seafront, Paros 844 00

אחכ הילדים שמו לב שיש קצת חול, אז שלפנו שוב את הגביעי גלידה עם הכף והם שיחקו להנאתם הרבה. תוך כמה דקות שניהם היו רטובים לגמרי, מתעלמים לגמרי מכמות האצות שיש במים. מזל שהיו לנו מגבות.

ארוחת ערב אכלנו במסעדת מנגו בכפר שלנו – מרפסת מקסימה על קו החוף.
הפיצה היתה עבה עם שולים מעט קריספיים. הגבינות שכיסו אותה היו איכותיות. אפשר לשדרג אותה במוצרלה ומוצרלה מחלב באפלו. הילדים נהנו מפסטה שהוצאנו לה את העוף ומקלוני מוצרלה עם תפו"א. המנות היו מאוד גדולות והיו רחוקים מלסיים אותן. מלבד מיץ תפוזים שהתעכב לו במשך 45 דקות, הכל היה אחלה (בסוף לא חוייבנו בו). היינו נשארים לקינוח אבל בדיוק באותו שלב התחיל לרדת גשם אז התקפלנו.

Mango Pizza & Pasta, Paros 844 00, Greece

 
בית קיקליאדי פארוס יוון ענבל כבירי
הבית מבחוץ
ים פארוס יוון ענבל כבירי
הנוף מהבית

נאוסה - כפר קטן וציורי

את יום המחרת פתחנו עם פנקייקים בביתנו הלבן והיפה. תחושת השייכות למקום השתלטה עלינו מהר. מיד כשסיימנו את א' הבוקר, קפצנו לבריכה. אני חתכתי די מהר כי קפאתי למוות בהיעדר מספיק שמש, אבל לילדים כנראה יש איזה מנגנון חסינות מהקור ועליהם זה לא עשה רושם. הספקתי להתקלח ולסיים את הספר החדש של אשכול נבו והם עדיין היו בפנים. 

בערב נסענו 17 דקות לנאוסה, כפר יפה וציורי. הטיילת מקסימה ומאוד רומנטית, יש המוני מסעדות וברים שאפשר לשבת ממש על קו המים וכולם מתחילים להתמלא עם שקיעת השמש. מאחר ובמסעדות שהומלצו לנו לא היה מקום, התיישבנו במקום שנראה לנו סביר (טעות). אני אכלתי סלט יווני (הגיע עם צלפים) שהיה נחמד וצזיקי שהיה מעולה. הילדים חלקו פסטה ברוטב עגבניות שהיתה טעימה מאוד והאיש אכל דג לפי המלצת המלצר (טעות מס' 2 – לא לשאול כמה הדג עולה). יצאנו בנזק של 100 יורו, שזה מה ששילמנו על ארוחת יום ההולדת שלי במסעדת גורמה בברצלונה – מוזמנים לקרוא כאן על החוויות שלנו מה-Mont Bar. לומדים.

נאוסה פארוס ענבל כבירי
בוגנביליה פארוס יוון ענבל כבירי

חוף Kalogeros, פיסו ליבאדי

את יום חמישי בשבוע התחלנו (שוב) בבריכה ובמשחק מונופול שקיבל הגדול ליומולדת 7, כזה עם כרטיסי אשראי במקום שטרות הנייר (חייבת לציין שאפילו בעיני זה היה מגניב).

אחרי מנוחת הצהריים נסענו ל- Kalogeros Beachבעלת הבית סיפרה לנו שיש שם סלע שאפשר לפורר ולערבב עם מים ולמרוח על הגוף והוא מאוד טוב לעור, ממש כמו בים המלח. טוב שהיא הקדימה להסביר. החוף עצמו הוא פראי ולא מוסדר. הגענו בשעת אחה"צ די מאוחרת והמים כבר היו די קרירים, אבל זה לא מנע מאיתנו להיכנס. מה שמאוד הפתיע אותנו זה הניקיון המושלם של המקום, למרות שהוא כזה פתוח ולא מוסדר. המים היו צלולים לחלוטין אך קצת גליים.

בערב קפצנו לפיסו ליבאדי ואכלנו שם ארוחת ערב במסעדת Halaris שהיתה מלאה עד אפס מקום. הפעם זכרנו להזמין מקום כמה שעות קודם לכן כפי שהמליצה הבת של בעל הבית. אכלנו שם ספגטי ברוטב עגבניות (לא משהו בכלל), גבינת פטה עטופה בצק ואפויה בתנור ועליה דבש ושומשום קלוי – פשוט מעדן שחייבים לטעום. זה לגמרי יכול להיות גם קינוח, אבל זו אחלה מנת פתיחה, שממש בא לי לנסות לשחזר בבית. האיש אכל דג ונהנה מאוד. מי שמסיים לאכול, מקבל קינוח על חשבון הבית, יוגורט עם גזר מגורד ומתוק. לי לא היה אומץ לטעום, אבל האיש סיפר שזה לא היה משהו בכלל.

Ouzeri Halaris, Piso Livadi 844 00

החיים טובים יותר על האי פארוס יוון
צזיקי ענבל כבירי יוון

Golden Beach ומסעדת "סלואו פוד"

לא הספקנו להגיד ג'ק רובינזון וכבר הגיע יום שישי. התחלנו בגולדן ביץ, חוף שבאמת צבע החול שבו היה זהוב. החנייה הפנויה היתה בחוף blue, שוב שם בעל מעוף. התמקמנו בשורה השניה לא לפני שנפרדנו מ15 יורו (!) עבור השמשיה והכסאות.

החוף באמת מקסים, נעים. החול רך והמים היו צלולים אם כי קרירים. בים עצמו אין חול, אלא משטח סלעי שמכוסה בירוקת, אז כדאי להיכנס עם סנדלי מים, אם כי לא חובה.

העברנו בכיף כמה שעות במים ועל החוף.

כשהגיעה שעת א. צהריים הקטן היה כבר עייף ורצינו אוכל פחות פנסי ויותר פשוט ומהיר. מצאתי בגוגל מפות מסעדה קרובה מאוד, אמנם לא על החוף, אך כזאת שקיבלה ניקוד גבוה ונראתה אותנטית למדי. בזה צדקתי. היא היתה מאוד מקורית. אפילו התפריט היה כתוב בכתב יד. מה שכן, זה לא היה מהיר. בכלל לא. היתה מלצרית אחת, אישה מבוגרת למדי וטבחית אחת. וזהו. המקום היה די מלא והיא היתה מאוד עסוקה. כנראה שזו ההשפעה של הביקור שלנו בארץ, חוסר הסבלנות הזה. הרצון להחיש כל דבר, במקום לשבת בנחת ולחכות שהדברים יקרו בזמן שלהם. אכלתי שניצל גבינה מעולה, שהגיע עם פלח לימון והיה ממש במקום. סלט ירוק שהכיל מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול. הזמנתי גם פטה כתוספת. לא רע. הילדים אכלו נקניקיה עם ציפס שהיה טרי ומאוד טעים. האיש אכל סרדינים וצלעות כבש ודיווח על הנאה מרובה. (יש גם מנות טבעוניות – עגבניות ממולאות, ירקות מבושלים, עלי גפן והרבה מנות של גבינה בצורות שונות).

בסך הכל הארוחה היתה מאוד טובה, השירות היה מקומי – איטי בשבילנו כי מיהרנו, אבל זה אנחנו. נפרדנו מחמישים יורו והמשכנו לדרכנו.

Stella's TAVERNA, Paros 844 00, Greece
 
תמנונים מסעדה פארוס יוון ענבל כבירי
דייגים פארוס יוון ענבל כבירי
שקיעה פארוס יוון ענבל כבירי

הכפרים אליקי ופריקיה

בערב נסענו לכפר אליקי. כשהגענו, מצאנו כפר קטן ולא מושך מספיק, אז המשכנו לפריקיה, שלא הספקנו ממש למצות.

לקח לנו המון זמן למצוא חניה. החניונים החינמיים היו מלאים עד אפס מקום. בסוף אלתרנו משהו (חוקי, כמובן שחוקי). העיר עצמה מעט נסתרת – כשנוסעים ברחובות אפשר לטעות ולחשוב שהיא ממש לא מעניינת (ואולי גם אליקי כזאת, מי יודע). אבל החיים המעניינים הם בתוך הסמטאות הקטנות, שאי אפשר לראות מהרכב הנוסע. אכלנו בבית קפה קטן וחמוד מאוד – קרפ עם גבינה ובייגל עם טונה.

Cafe Symposio, Parikia 

עשרים מטר ממנו יש עוד בית קפה שיש בו פלאפל והמבורגר טבעוני. לא היינו בו, אבל הוא נראה מבטיח וכזה שמאוד נעים לשבת בו.

Distrato Cafe, Parikia

המשכנו לגלידה עבודת יד וניליה שהיתה לא רעה. הם מייצרים את הוופל במקום. הגדול אכל מנה חביבה של מעין ופל בלגי חתוך לקוביות עם רוטב שוקולד וכדור גלידה. נחמד, אך לא קריספי כמצופה.

Vanilla Gelateria, Parikia

בסמטאות יש המון חנויות מקסימות של עבודות יד, תכשיטים, בגדים, מזכרות. אני מאוד נהניתי להסתובב בהן ויצאתי בתחושה שיכולתי להעביר שם עוד כמה שעות בכיף, אם רק הייתי לבד. 

 

בתים לבנים פארוס יוון ענבל כבירי

החוף של פיסו ליבאדי

את יומנו האחרון ביוון ובחופשת הקיץ כולה שארכה כחודש, החלטנו להקדיש לים בכפר שלנו. 

ארוחת בוקר בבית קפה נחמד. רואים שהוא חדש ועם פוטנציאל. האוכל היה טעים, חוץ מהלימונדה שלא היתה בכלל לטעמנו. לבית הקפה יש חוף קטן וחמוד מאוד ונהננו להעביר שם כמה שעות עד שהמצילה נתנה הוראה לצאת מהמים בשל סחף.

Magoo

התקפלנו הביתה, ארזנו את מיטלטלינו, החזרנו את האוטו ועלינו על טיסה לאתונה משדה התעופה הפצפון של פארוס ומשם היידה לברצלונה, לעוד שנה של רילו'.

 

ילד בים פארוס יוון ענבל כבירי
חוף פארוס יוון ענבל כבירי

מחשבות לסיכום

עיצוב ואדריכלות

כמו שקיוויתי, כל הכפרים היו לבנים. מעבר למראה ההרמוני, במבט מרחוק, גם מקרוב שמתי לב שהם ממש אותו דבר. בדיוק. כאילו יש באזור רק אדריכל אחד והוא עבד קשה פעם אחת, ממש מזמן. מאז, הוא רק משכפל. ההתפרעות היא רק בגוון של התריסים והדלתות. זה נע בין כחול רויאל לתכלת. לעתים רחוקות אתה פוגש תריס ירוק. יש בזה משהו יפה ומרענן.
גם מבחינת החנויות, הכל קטן. במידה. פרופורציונלי לגודל האי. אין קניון. אין מרכזי קניות. מקסימום רחובות עם כמה חנויות. לא יותר מזה. 

התניידות

ממליצה מאוד לשכור רכב. התחבורה הציבורית, שקצת בנינו עליה ביום הראשון, לא היתה משהו בכלל. אולי זה בגלל שהיינו בחור, אבל לא היה פשוט בכלל למצוא מונית מהבית שלנו למשרד השכרת הרכב. הכי נוח לשכור רכב עם ההגעה לשדה התעופה או לנמל ולהחזיר אותו שם, במקום העזיבה, כך שלא תהיו תלויים בתחב"צ. 
הנהיגה, לעומת זאת, היתה נוחה. במיוחד בשבילי, שישבתי לצידו של הנוהג.

זמן

אם באים לפארוס, במיוחד מישראל, אני ממליצה שזה יהיה ללא פחות משבוע
לוקח זמן להתרגל לקצב האיטי של האי. 
אין כאן היילייטס מיוחדים, יש חיים פשוטים ונעימים והרבה רוגע.
לגבי ההגעה, אפשר לקצר את הזמנים ולהגיע בטיסה. בעיני עם ילדים זה יותר נוח. מצד שני, זו חוויה וזה משמעותית זול יותר. 

בקיצור - רשימת המקומות המומלצים

מלון באתונה – נמל פיראוס
Piraeus Dream Hotel

מעבורת פיראוס – פארוס
bluestar ferries

בית בפארוס

Morfia Villas, Piso Livadi

חופים בפארוס
Magoo – בית קפה נחמד עם חוף פרטי בפיסו ליבאדי
חוף Kalogeros – חוף מקסים שיש בו סלע שניתן לפורר ולהפוך לבוץ שאומרים שהוא טוב לעור
Golden Beach – חוף נחמד 

אוכל בפארוס
Stella's TAVERNA, Paros 844 00, Greece – טברנה נהדרת, שירות עשוי להיות איטי

Gelato, Seafront, Paros 844 00 – גלידה עבודת יד טובה. ממליצה על אגוזי לוז ולאטה די פיורי
Vanilla Gelateria, Parikia – גלידה עבודת יד

Cafe Symposio, Parikia – בית קפה נחמד

Distrato Cafe, Parikia – בית קפה עם אופציות טבעוניות

Mango Pizza & Pasta, Paros 844 00, Greece – מסעדה נהדרת סטייל איטלקי. פיצות נהדרות

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. הי ענבל, תיאורי האוכל שלך מזילים ריר גם מאחת כמוני שאינה פודיס, שלא לדבר על הצילומים המשגעים!

    1. הי רחלי, תודה רבה על המילים החמות! שמחה לעורר כאלה תחושות 🙂

  2. מקסים ענבל! גם האי ובעיקר הצילומים והכתיבה. אנחנו גילינו את יוון (חצי האי פיליון וסלוניקי) בשנה שעברה והתאהבנו קשות. נשמע כמו חופשה משובחת, מלאה בכל הדברים החשובים באמת.

    1. הי גלית, תודה רבה! באמת היה משהו מיוחד.
      יוון היא באמת אהבה. לצערי קצת רחוקה ממני פיזית, ההגעה מספרד ממש לא נוחה, אבל גם כאן יש איים קרובים…

  3. בעוונותיי יש לי לא מעט ניסיון באיי יוון (חופשות ועבודה)
    גם בכריתים יכולת לבלות חופשה בציביון דומה – אנחנו היינו שם פעמיים, פעם אחת שכרנו וילה בכפר קטן מעל רתימנו ופעם אחת היינו במועדון)
    אי נוסף שהוא רחוק מלהיות הומה ועם מועדוני אגדודו הוא קרפטוס שגם אליו יש טיסות מהארץ.
    ווובכלל בכל אי ביוון – אפילו ברודוס (שהיתי שם חצי שנה) אפשר להתרחק מהמלונות של הבלאגן ולמצוא פינה שקטה באיזה כפר. אגב ברודוס יש בהרים תעשיית יין קטנה ונחמדה ובעיר רודוס עצמה יש מסעדה סופר מומלצת – tamam, אנדריאס ואשתו עושים נפלאות, המחיר הוא תור בכניסה (אין הזמנות). יש לו גם בר סופר איכותי flaws
    קיץ קריר

    1. הי צביקה,
      עבודה ביוון נשמע לי נהדר.
      יכול להיות שגם באיים הגדולים יותר הייתי יכולה להשיג משהו דומה, אבל היה חשוב לי האזור הקטן והאווירה.
      מניסיוני בכרתים ורודוס, האנרגיה שם שונה ממה שחיפשתי.
      תודה רבה על ההמלצות 🙂
      קיץ נהדר שיהיה

כתיבת תגובה

הגעתם לסוף הפוסט, אבל יש עוד! רוצים לקרוא?

סן סבסטיאן ענבל כבירי

סן סבסטיאן עם ילדים

אז לא ליסבון? אם קראתם את הפוסטים הקודמים על הטיול לפראג ועל הסופש בפריז, אתם כבר יודעים שהיעד הבא שתכננתי הוא פורטוגל. ובאמת זו היתה התוכנית.רק שכל

להמשך קריאה »

פוסטים חדשים ישירות למייל שלך

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור וגם 5% הנחה על הסדנאות והסיורים

חיפוש

הי,
 אני ענבל כבירי, צלמת של אוכל ועיצוב. גרה ביער ליד ברצלונה. ברוכים הבאים לבלוג הטיולים שלי. כאן אני מעדכנת מה קורה בעיר, כותבת על המקומות שאני אוהבת בה ועל טיולים במקומות אחרים.
להמשך קריאה אודותיי

לעמוד הבלוג הראשי

הצטרפו למאות שכבר רשומים
וקבלו ניוזלטר מלא בהפתעות ישר למייל

בכפוף לתקנון  // כתובת המייל לעולם לא תועבר לגורם זר