fbpx

סלואו פוד בברצלונה חלק ראשון – מסעדת Xavier Pellicer

איך יצא שמצד אחד אכלתי בארוחת יום ההולדת שלי רק ירקות (זה לא היה עצוב כמו שזה נשמע) ומצד שני התגשם לי חלום.
זה התחיל ברעיון שצריך לעשות הכל יותר לאט. 

תנועת ההאטה

תנועת ההאטה כבשה אותי די מהר. בתור יצור שהמוטו שלו בחיים הוא למה לרוץ אם אפשר ללכת, שמחתי לגלות תנועה שלמה, ועוד איטלקית, שקוראת לאנשים לעשות הכל לאט (רגע, זה לא היה אריק אינשטיין שעלה על זה קודם?). ובכן, תנועת ההאטה הזו, זיהתה קשר בין המרדף הבלתי פוסק אחרי השעון לבין בעיות גופניות ונפשיות. עבודת יתר – היעדר פנאי – שחיקה – לחץ נפשי  וכו'. נשמע מוכר? בתמצית, היא מציעה לנו שאם נתנהל באופן איטי יותר, נהנה מאיכות חיים גבוהה יותר, נהיה בריאים יותר וגם הסביבה שלנו תישמר. מעין פתרון הוליסטי לכל אספקט בחיים. נשמע מעולה, לא? 
בהיבט המזון, התנועה קמה כאנטי תזה לתופעות המזון המהיר, המתועש והמלאכותי. חלף זאת, היא דוגלת באכילה איטית, של מוצרים טבעיים, עונתיים וממקורות מקומיים. צריכת מזון מחקלאים מקומיים דווקא, ולא בסופרמרקטים מבטיחה לא רק מזון בריא יותר אלא גם גם תורמת לקהילתיות וחוסכת את שרשרת התיווך המזיקה. לקריאה בנושא אני ממליצה בחום על ספרו של עמית נויפלד "היסטוריה של מהירות" – ועל אתר האינטרנט של התנועה בישראל, אותו הוא עורך. את הספר רכשתי לאחרונה בביקורי בישראל אחרי שקראתי כמה מאמרים שריתקו אותי. לי הוא עשה הרבה קישורים שלא חשבתי עליהם ושאני מנסה ליישם בחיי. ייתכן שארחיב על כך בפוסטים הבאים. לא הכל קל, אבל אני חושבת שבאופן כללי, כמו בעניין הצמחונות, מה שחשוב זו המודעות וההתכוונות, גם אם התוצאה בסופו של דבר היא לא מלאה. שינויים משמעותיים אורכים הרבה זמן ודורשים הרבה משאבים וטוב אם כל אחד יעשה כפי יכולתו, כל עוד הוא מודע להשלכות של מעשיו. אני מנסה לאכול יותר בריא, יותר מקומי, לקנות יותר במכולות מקומיות ובכלל, מבתי עסק מקומיים. להפחית צריכה, להפחית שימוש, לעשות שימוש חוזר, למחזר. אני מודה שלא תמיד זה מתאפשר לי, אבל כשכן זה מאוד מספק. 

סלואו פוד בברצלונה

בברצלונה קיים איגוד מזון איטי שהוא עצמאי, א-פוליטי ושלא למטרות רווח. הוא הוקם על ידי אנשים ממגוון תחומים ועיסוקים (יצרני מזון קטנים, אופים, אומנים ועוד). בהיבט הפרקטי, התנועה מחברת בין יצרני מזון וחקלאים לבין מסעדות בעיר. הארגון מקיים את Mercat de la Terra ("שוק האדמה") מדי חודש, שם אפשר לקנות ישירות מחקלאים מקומיים. כמו כן, לארגון יש מתחם סדנאות שנקרא Slow Food Kitchen בשכונת אל בורן, שם מועברות סדנאות בישול. כיום חברות בארגון 30 מסעדות שהמצרכים בהם הן משתמשות הם ממקורות מקומיים (מה שמכונה "KM 0") ועונתיים.

מסעדת Xavier Pellicer

לרגל יום הולדתי האחרון חיפשתי מסעדה ראויה. בהתחלה השתעשעתי ברעיון ללכת למסעדת מישלן חדשה (לבן זוגי ולי ימי הולדת בהפרש של יומיים, מה שגורר חגיגה אחת משותפת בכל שנה), אבל ככל שהעמקתי וחפרתי בתפריטים (מעט מסעדות מציגות את תפריטיהן), שלחתי הרבה מיילים בבקשה לדעת אם יש להם אופציות צמחוניות ומעט מאוד חזרו אלי. 
במקרה שוטטתי באתר הסלואו פוד הברצלונאי וכשהגעתי לאתר של המסעדה הזו, הרגשתי שהגעתי למקום הנכון. 
Xavier Pellicer הוא שף ותיק בעיר ועל החגורה שלו חרוטים הרבה כוכבי מישלן (Can Fabes – המסעדה הקטלאנית הראשונה שקיבלה דירוג של שלושה כוכבים, Abac ועוד כמה בצרפת) וזו אינה מסעדת הירקות הראשונה שלו – קדמה לה 'סלרי' מנוחתה עדן.

מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי

המקום

באותו ערב ירד גשם זלעפות, תופעה לא מאוד שכיחה בעיר. אני מתארת לעצמי המקום מעוצב בצורה חמימה מאוד, או שזה רק היה נדמה לי אחרי הליכה בגשם שוטף מהחניון הסמוך. בכל זאת, מקום נעים, לא פנסי מדי. מאוד הטעם שלי. רצפת בטון מוחלק שמשתלבת נהדר עם שולחנות עץ, כסאות ראטן וגופי תאורה מבמבוק עם שיק בוהמייני. מתחת לקיר האבנים הגס ספה ארוכה עם כריות במראה חצי מרושל. אהבתי במיוחד את פינת ההסבה במעלה גרם מדרגות קצר, ליד קצהו המרוחק של הבר. מאחר ולא היו במקום הרבה אנשים, נתנו לנו לבחור אם לשבת בשולחן או על הבר. לא התלבטנו בכלל והתיישבנו על הבר, צופים על המטבח החיצוני, שנראה הייטקי לגמרי. כלי האוכל מקרמיקה הם של Pascal Naessence, קרמיקאית ידועה מבלגיה, שגם כתבה לא מעט ספרים בנושא בישול בריא וטבעי, מה שמתחבר היטב לקונספט של המסעדה. 

מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי התפריט

התפריט - איך בוחרים

איזה עונג היה כאן. 
שתי אופציות – תפריט טעימות (Menu degustacion) או בחירה מתוך התפריט הרגיל (La Carta).
בתפריט הרגיל יש מנות קטנות ומנות גדולות. כל מנה מבוססת על ירק עונתי ויש לה שלוש גרסאות – אומניבורית, צמחונית וטבעונית.

מבחינתי זה חלום שהתגשם. צמחונים וטבעונים – אני בטוחה שתזדהו איתי – ללכת למסעדה ולקבל תפריט שלם ומלא לבחירתי. אין דברים כאלה. הלוואי וככה היה בכל מקום. 

 

המלצת המלצר היתה לבחור 3-4 מנות לכל אחד, כי הן לא גדולות.
תפריט הטעימות מוגש לכל השולחן (כלומר, אם בחרתם באופציה הזו, כל יושבי השולחן צריכים לבחור בה) וגם כאן יש תפריט בשלוש הגרסאות שהוזכרו קודם – אומניבורית, צמחונית וטבעונית. בתפריט הופיעו 9 מנות (כולל קינוח, לא כולל שתיה). הגרסה הצמחונית עלתה 58 יורו, האומניבורית קצת יותר. מאחר ובאנו לחגוג ורצינו להיות קצת מופתעים, בחרנו בתפריט טעימות אחד אומניבורי ואחד צמחוני. 

מה אכלנו

פתחנו בפאפאדם דקיק עם זיתים נהדרים.
המשכנו בגספצ'ו סלק, עגבניה וענבים בצבע ורוד עז. היה מעניין מאוד. 
טרין כרישה עם תלתלי כרישה צלויים.
מלבן תפוח אדמה, שעועית ירוקה ופטריות שנטרל. אני לא חובבת שעועיות, אבל זאת היתה פריכה ונהדרת. מאוד אהבתי את המנה הזאת. 
משולשי דלורית, קרם דלורית וגבינת מאטו (mató) מהפירינאים – מאטו זו גבינה שבעיני חייבים לטעות כשמגיעים לקטלוניה. יש אותה בכל סופר, אבל חפשו את הטריות בשווקים. השידוך שלה לדלורית היה מצוין. 
פירה כרובית, ביצה ב-62 מעלות ושמן ארבקינו מעושן. זה היה וואו. המנה הכי פחות פוטוגנית והכי טעימה בעיני. הקרם של הכרובית היה עדין וחלק ומצב הצבירה של החלמון גרם לי להרגיש בתוך כרית. 
סלרי צלוי, מסאלה ופלחי תמרים (יש כזה דבר?) עם נגיעות פירה תמרים על שמן תמרים צלויים. המרירות של הסלרי השתלבה נהדר עם המתיקות של התמרים. למרות איך שזה נשמע, זה לא היה מתוק מדי. 
גזר צלוי ברוטב פיל פיל (רוטב באסקי שמשודך בדרך כלל לדג קוד) מתפוז.
מרנג של סלרי, גלידת סלרי, עלי סלרי ותפוח. על זה פחות עפתי. בנקודה הזאת גלשתי לעבר קינוחו של בן זוגי – קרם ברולה שוקולד וצ'ילי עם גלידת וניל, שהיה מעניין ויותר לטעמי.  

מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי גספצו סלק
גספצ'ו סלק
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי כרישה
כרישה
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי תפוא ושעועית
תפו"א, שעועית ופטריות
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי דלורית
דלורית
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי כרובית
כרובית וביצה
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי קינוח1
סמיפרדו סלרי ותפוח
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי קינוח2
קרם ברולה

סיכום

האוכל

האוכל היה נהדר. לא מאוד מתוחכם, אבל מאוד מהנה. תשע מנות השביעו אותנו מאוד. אפשר לומר שהסלרי חגג כאן. זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בעובדה ששם המסעדה הקודמת של השף חבייר היה, ובכן,  "סלרי". אין כאן פירוטכניקה, לא ספירות ולא חנקן נוזלי. יש כאן חומרי גלם משובחים שעוברים בישול, צלייה וצמצום ביד אוהבת, מנות מעניינות ומשביעות ושילובי טעמים שהם פשוט תענוג לחיך. מה שהכי כיף בכל הסיפור הוא שזה אוכל פשוט בריא. 

השירות

השירות היה קשוב, נעים מאוד, לא מציק, מאוד בגובה העיניים. כל מנה לוותה בהסברים מפורטים והמלצר התעכב כמה פעמים והאריך איתנו בשיחה. כששמע שאנחנו גם מישראל וגם מארגנטינה מיד הבטיח לקרוא לשף האחראי, מריאנו סיטריו (הוא התנצל שחבייר בדיוק נסע לחופשה), שיצא לדבר איתנו. סיטריו, יוצא דיספרוטר, הוא ארגנטינאי במקור שביקר בארץ לתקופה ארוכה. הוא סיפר לנו שכל הירקות מוצאם בחווה ביודינמית ב- Montseny (שמורת טבע צפונית לברצלונה), שכל חומרי הגלם הם מקומיים (עקרון הקרבה – KM0) ושהתפריט, כפי שראינו, הוא לחלוטין עונתי. הוא סיפר לנו שיש להם כלל ברזל במטבח לפיו אסור לכעוס ואסור לצעוק, מה שכנראה מסביר את ההתנהלות המופתית של אנשי המטבח. לאחר מכן הוא לקח אותנו לסיור במטבח ובמסעדה השכנה, El Menjador (ראו להלן). הוא הזמין אותנו לבוא שוב ולהיפגש עם השף חבייר עם שובו מהחופשה, הזמנה שאני ללא ספק הולכת לנצל בהקדם. 

תמורה למחיר

בעיני – ממש גבוהה. 
בעניין הזה מסכים איתי גם בן זוגי האומניבור, שהבשר הוא דתו, ושברקורד שלו הרבה יותר מסעדות יוקרה ברחבי העולם ממני.
האם נחזור? אין לי ספק שכן. בניגוד למסעדות יוקרתיות אחרות שאין לי כל כך עניין להגיע אליהם (כמו למשל אלו שכתבתי עליהן בפוסט הראשון על מסעדות מישלן), כי כבר "הבנתי את הקטע שלהן", כאן התעוררה אצלי סקרנות גדולה לטעום מנות נוספות – לאורך כל הארוחה צפינו בהתרחשות במטבח שלפנינו וראינו לא מעט מנות שנראו מעניינות מאוד (והופיעו בתפריט הרגיל ולא בתפריט הטעימות) שאותן נרצה לטעום. 
אני חושבת שבשורה התחתונה, הדהים אותי לחשוב שמה שאכלתי (חוץ מהפאפאדם) זה אך ורק ירקות. ירקות שרובם ככולם בושלו במיץ של עצמם. אם מישהו היה אומר לי מראש שכך תיראה ארוחת יום ההולדת שלי, הייתי הולכת לחפש חברים אחרים. אני אמנם צמחונית, אבל לא יכולה לומר שכל התזונה שלי מתבססת על ירקות. ממש לא. יש לי חיבה לירקות, מראה של גינת ירק מרגש ומשמח אותי מאוד. אבל בכל זאת, ארוחה בשבילי אינה שלמה בלי איזו תוספת הגונה של פחמימות ריקות יותר או פחות, או לפחות קטניות. וכאן – ממש הופתעתי מהעושר, מהטעמים, מהמבחר וכן – גם מזה ששבעתי 🙂 

מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי מטבח
מסעדת חבייר פליסייה סלואו פוד בברצלונה ענבל כבירי מטבח

הגרסה המתוחכמת יותר של המסעדה

למסעדה יש אחות צמודה שנקראת El Menjador, מקום קטן יותר עם חמישה שולחנות בלבד. במסעדה הזו יש רק תפריטי טעימות, בתמחור גבוה יותר, שנע כרגע בין 95-145 יורו לאדם.

Xavier Pellicier // El Menjador
C. Provenca 310, Barcelona
+34935259002
אפשר להזמין מקומות באתר המסעדה

מהי המסעדה החביבה עליכם בברצלונה?

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. הפוסט מעורר תיאבון – ממש העברת את החוויה במילים ובתמונות! זו נראית לי מסעדה שאהיה חייב לבדוק בפעם הבאה בברצלונה.
    הקונספט של תנועת ההאטה מדבר אלי מאוד, אבל עדיין מתקשה בישום 🙄

    1. תודה רבה, עפר.
      הספר של עמית נויפלד נתן לי הרבה כיווני מחשבה. ממליצה להתחיל ממנו.

  2. וואו, איזה פוסט מעניין ומפתה.

    מצאתי כמה דברים משותפים בינינו… ביניהם זה שגם אצלנו ההפרש בין ימי ההולדת הוא יומיים ותמיד אנחנו חוגגים ביחד! וגם אני צמחוטבעוני (כלומר, צמחוני, שמשתדל לאכול כמה שיותר טבעוני), אז בכלל היה לי מעניין לקרוא. עשית לי חשק לקרוא עוד פוסטים שלך.

    1. הי יואב, תודה רבה!
      איזה קטע שגם שניכם בהפרש של יומיים – אותי אישית זה מבאס, כי זה מצמצם את מספר החגיגות הנמוך ממילא (אין לנו יום נישואים כי לא התחתנו…).
      ובתור צמחוטבעוני, היית מאוד נהנה במסעדה הזאת.
      אתה הכי מוזמן לקרוא עוד פוסטים – הכל ידידותי לצמחוטבעונים.
      שבת נהדרת שתהיה לך

  3. איזה תמונות מעוררות תאבון… לא בטוחה שהייתי מחזיקה מעמד…

    1. יש רק דבר אחת לפתור את זה…

  4. אין בכלל ספק שעשית לי חשק לאכול במסעדה הזאת. זה בהחלט מעניין שכל המנות היו על טהרת הירקות בלי איזה פחמימה קטנה בצד. שמחה שהצליח לך המסעדה ביום ההולדת

    1. תודה רבה, ויקי! זה בהחלט היה מעניין. דורש גם הרבה כישרון ואומץ מצד השף. הכי קל להכין סטייק על הגריל או לחילופין פסטה.

  5. איזה כייף שעוד אנשים מכירים את הקונספט של סלואו פוד ובכלל תנועת ההאטה!
    והתמונות ממש טובות 🙂

    1. תודה רבה, אביה! סלואו פוד זה *ה*דבר בעיני. ממש התחלתי לחקור אותו כאן. יש לא מעט מסעדות ותנועה בועטת.
      ושמחה שאהבת את התמונות – התאורה היתה זוועה…

  6. ואו איזה כיוון מגניב לארוחת יומולדת! רעיון מדליק (אם כי קשה ליישום אצלי…)

    1. תודה, כרמל! גם אני חשבתי שקשה ליישום אצלי… ובמיוחד אצל בן הזוג הארגנטינאי 😉

    1. הי נילי, תודה רבה!

    1. הי גלית, זה באמת היה פינוק מושלם. תודה רבה, יקירתי.

  7. נראה מושלם החל מהתפריט ועד הצילחות!! אנחנו משפחה של פודיס והבת שלי היא גם צמחונית, אז רשמתי לעצמי, תודה.

    1. אם יש צמחונים ופודיז, זה אחלה מקום. יש עוד לא מעט בעיר, אם את מגיעה וצריכה עוד המלצות – בשמחה.

  8. עשה לי תאבון על הבוקר. בהחלט מחכה לחלק השני

  9. נכנס לרשימה !!מזל טוב ענבל

    1. תודה רבה, דנה!
      מחכה לביקור שלך.

  10. מזל טוב. נראה שהיה לכם יום הולדת טעים ומיוחד.

    1. הי ניני, תודה רבה! היה באמת טעים ונעים 🙂

    1. תודה רבה, בנצי. שמחה לשמוע!

  11. נראה מצוין, רשמתי לי את שם מקום לפעם הבאה בברצלונה ♥️

    1. תודה רבה, אלה!

כתיבת תגובה

הגעתם לסוף הפוסט, אבל יש עוד! רוצים לקרוא?

The Foundry Athens Inbal Cabiri

מלונות בוטיק באתונה

למה אתונה? בחודש פברואר 2020 הוזמנתי על ידי עדי קאופמן וגלית ויינברג לטיול של "מסעות נשים יוניק בוטיק" באתונה. האמת היא שאתונה בכלל לא היתה

להמשך קריאה »

פוסטים חדשים ישירות למייל שלך

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור וגם 5% הנחה על הסדנאות והסיורים

חיפוש

הי,
 אני ענבל כבירי, צלמת של אוכל ועיצוב. גרה ביער ליד ברצלונה. ברוכים הבאים לבלוג הטיולים שלי. כאן אני מעדכנת מה קורה בעיר, כותבת על המקומות שאני אוהבת בה ועל טיולים במקומות אחרים.
להמשך קריאה אודותיי

לעמוד הבלוג הראשי

קבלו ניוזלטר עם כל הפוסטים החדשים
 
ועוד המלצות שאני אוספת וכותבת רק שם

 כתובת המייל לעולם לא תועבר לגורם זר