טיול בפירנאים הספרדיים עם ילדים חלק ראשון – בנאסק

ואם כבר באים לאזור, למה שלא נעלה לנקודה הכי גבוהה באזור?
כסאות הסקי  עולים לגובה של 2,320 מטר, עד למעבר Sarrau. משם אפשר להשקיף לא רק על פסגת ה-Aneto, שהוא ההר הגבוה ביותר בפירנאים והשלישי בספרד כולה (3,404 מ') אלא גם על פסגות ה Maladeta, Posets וה-Perdiguero. 

אפשר להזמין כרטיס רק לכסאות ואפשר להזמין כרטיס שכולל גם ארוחת צהריים. אני לא נוהגת לפרסם ביקורות שליליות, אבל במקרה הזה, טוב תעשו אם תסתפקו בכרטיס לכסאות בלבד (אלא אם אתם סבורים שצ'יטוס – החטיף – הוא תוספת לגיטימית לארוחת ילדים). 

העליה לכסאות היא בזוגות. להגיע למעלה לוקח חצי שעה.
כבעלים גאה של פחד גבהים, אני שמחה לדווח ששרדתי בגבורה את העליה, בעיקר כי תמיד יש איפה להסתכל למעלה.  
הנוף במהלך הנסיעה באמת מרהיב ביופיו.

בקצה ההר (ב-pass) יש בקתה הקטנה עם שומר שיספר לכם שעד הפסגה ממש ייקח לכם 25 דקות.
לאמירה הזאת יש להתייחס בחשדנות, במיוחד אם כשיצאתם מהמלון היתה שמש ואתם נועלים סנדלים.
זה מתחיל בעליה די רגילה ומהר מאוד נהיה מאתגר – הליכה על טרשים וסלעים ממזרים – לא קלה אפילו למבוגרים. 
אחרי כמה עשרות דקות, הסלעים הופכים לבולדרים מכובדים, והעליה נהיית תלולה יותר ויותר.
בן הכמעט 5 לא אהב את זה.
בסופו של דבר, הגענו למעלה, שמחים ומזיעים קלות.
היה קריר למדי, אבל לגמרי שווה. אין מה לומר, אויר הרים עושה את העבודה.
הירידה, למרבה הפלא, היתה עוד יותר מאתגרת. הקטנצ'יק פחות התחבר אליה ולא הסתיר את אי שביעות רצונו. 
כאן הרגשנו שקצת מתחנו את היכולת שלו לקצה. 
ואז הגיע השלב לחזור בכסאות המעופפים.
מסכן הבן שלי, איך מעכתי לו את היד. 
חצי שעה העברתי בעיניים עצומות, מה שחידד לי עד מאוד את יתר החושים. וכשהשמיעה מתחדדת – פתאום שמים לב לכל (ולקול) חריק, קפיצה וקרקוש של הכבלים שהם היחידים שאחראים על היותנו בחתיכה אחת. וואלה, הייתי בטוחה שכל רגע או שאנחנו מתגלצ'ים מהכסא למטה, או שהכסא נופל איתנו. 
חצי שעה נוספת והגענו.

אנחת רווחה.

המלצותיי – להביא נעליים סגורות, עדיף גבוהות. גרביים. מעיל קל או סוודר מחמם מאוד. טישו. 
להביא ארוחת צהריים או להזמין במקום אחר. 

Telesilla Cerler

עובדים מה-17 ליולי עד ה-30 לאוגוסט
10:30-17:30