סופשבוע ב-Ripoll
שני ימי הולדת של האיש ושלי (בהפרש של יומיים) הצדיקו יציאה מהרדיוס שנסגרנו אליו בחודשים האחרונים.
מאז הסגר האחרון, אנחנו מוגבלים לשטחי הרשות המקומית אליה אנחנו שייכים ואיך לומר זאת בעדינות, מיציתי את כל היערות הסמוכים והפחות סמוכים.
התחשק לי להחליף את העצים האלה בעצים אחרים. נכון שגם שם נהיה מוגבלים, אבל זה יהיה נוף אחר ולא מוכר.
החיפושים לקחו כמה ימים עד שמצאתי משהו שיענה על כל הדרישות שלי – פתוח (המון מקומות נסגרו זמנית), זמין (בדרך כלל בעיה כשמזמינים ברגע האחרון), בית מאבן, מתאים לילדים ועם מטבח (כאמור, יש ילדים ורוב הזמן הם אומרים שהם רעבים). את רשימת המקומות (השווים ממש, יש לומר) שמצאתי בדרך, פרסמתי בקבוצת הפייסבוק שלי. איך היה? מה עשינו? והכל על הצעת הנישואין.
תוכן עניינים
המקום הזה היה ברשימה שלי כבר הרבה זמן. בסופש המקורי הוא לא היה זמין ולכן עשיתי סיבוב בין כל מיני מקומות אחרים, עד שהחלטתי לדחות את המועד ולהגיע לשם.
אווה, בעלת המקום, היתה סופר שירותית כבר בטלפון. הגענו למקום בשעת ערב מאוחרת, אחרי קצת יותר משעת נהיגה. כפי שסיכמנו מראש, חיכתה לנו שם ארוחת ערב. זה היה צעד נבון.
את חיבתה של אוה לפרטים הקטנים קשה לפספס.
היא ערכה לנו סיור בקומת הכניסה המעוצבת למשעי. מי שמכיר אותי, יודע שיש לי חולשה קלה למקומות שמעוצבים באופן מיוחד. כאלה שאתה נכנס ומיד מרגיש בבית. מיד שאלתי מי המעצב של המקום. היא חייכה חיוך מבויש במקצת ואמרה שהיא.
ואז פתאום שמעתי את עצמי שואלת אותה ״Will you marry me?״. משום מה, היא צחקה ולא רצתה להיכנס לפרטים. נוט טו סלף: בפעם הבאה לנסוע לבד למקומות מעוצבים.
ארוחת ערב
השולחן בחדר האוכל היה ערוך לשני מבוגרים ולשני ילדים. לנו – מפיות בד, סכו"ם של מבוגרים. להם פלייסמטס עם צבעים ומחדד (!), מפיות נייר, סכו"ם קטן יותר. הילדים אכלו המבורגר וצ'יפס פריך וטוב. אנחנו קרם מרק ארטישוק שהיה מעולה, קרפצ'יו סלק עם גבינה מקומית טריה ואורז עם ירקות. קינחנו בטירמיסו עדין ולא מתוק מדי. השימוש בחומרי גלם איכותיים ניכר בכל מנה. אווה סיפרה לנו שהירקות מהחווה הסמוכה, שבעליה מוכרים גם בשוק של יום שבת ב- Ripoll. מוצרי החלב והבשר מחווה אחרת במרחק נסיעה קצר.
ארוחת בוקר
רק בבוקר ראינו עד כמה המקום יפה ומעוצב. ארוחת בוקר עשירה, שכולה תוצרת מקומית. גבינת Tupí מסורתית שהאיכרים היו לוקחים איתם להרים. היא מותססת ויש לה ריח חזק (עליו לא הצלחתי להתגבר ולכן אני לא יכולה לדווח איך הטעם). יש רגילה ויש עם כמהין. יוגורטים וגבינת Mató אחרות מחלב כבשים ועזים. קרואסונים, נקניקים, לחמים, מגוון רחב של ריבות וכמובן מיץ תפוזים סחוט טרי. בקיצור – רעבים אי אפשר משם.
הסיפור של אווה - או איך היא לכל הרוחות, הגיעה למקום הזה?
הבלוג הזה הוא תירוץ מצוין לדבר עם אנשים ולבקש מהם לספר לי על עצמם, מה שעשוי להישמע קצת קריפי אחרת. אז ככה. אווה ארבונס החלה את דרכה כעובדת במלון של משפחתה של בן זוגה דאז באזור הפירנאים. היא עבדה שם כמה שנים במגוון תפקידים וגם למדה תוך כדי בישול וקונדיטוריה ב"הופמן" בברצלונה. (ידעתי שהייתי צריכה להתחתן איתה!) היא תמיד חלמה על היום שבו יהיה לה מלון משלה. אחד האורחים באותו מלון היה Francisco Heras, שף יוצא "אל בולי", שהציע לה שותפות במסעדה חדשה. הם פתחו יחד את Llamber Tavern, בעיר Avilés שבחבל אסטוריאס. אחרי כמה שנים שם הם החליטו להעתיק את המסעדה לרובע אל בורן, שם היא פועלת עד היום, תחת השם Llamber, שפירושו מאסטוריאנית הוא ללקק או לאכול משהו מתוק. במרחק 500 מטר מהמסעדה הם פתחו בר של סיידרים ו-וורמוט בשם El Chigre 1769, המגיש גם אוכל. שני המקומות חברו ל- Slow Food Barcelona, מה שאומר שהם מחוייבים לעקרונות האוכל האיטי, שימוש בתוצרת מקומית וכו'. כמו כן, שני המקומות עוצבו על ידה. במשך לא מעט שנים היא חיפשה לעצמה את המלון שיהיה שלה, עד שבשנת 2018 היא מצאה את המבנה הזה, ששימש כאכסניה. היא שיפצה אותו, עיצבה אותו בעזרת חפצים שאספה במהלך חייה, בעיקר משווקי פשפשים ושמילאו שמונה משאיות של הובלה. תוך שלושה שבועות (!) מהרגע שהיא נכנסה, המקום נפתח לקהל הרחב. היום היא מנהלת את המקום בעצמה, לבדה, בסיוע של בן זוגה. סגירת מעגל מרגשת.
המלון עצמו
המבנה הוא ככל הנראה מהמאה ה-14. בכנסייה הסמוכה נמצא תיעוד לכך שהגברת מיר מכרה פרה לשכנה בשנת 1366, כך שלכל המאוחר הוא היה קיים כבר אז. חמישה חדרים זוגיים בגדלים שונים נמצאים בקומה העליונה של המבנה המרכזי. כל אחד מהם מעוצב קצת אחרת, עם ריהוט עתיק, מצעים צחורים ותמרוקים טבעיים אותם רוקחת אישה במיוחד עבור המלון (קיבלתי סיור מיוחד, שהמסקנה שלו היתה שאני צריכה לבוא לכאן שוב עם האיש, בלי הילדים). בשטחים הציבוריים יש חדר אוכל קטן ואינטימי, חדר משחקים, ושני חדרי מנוחה, כל אחד מהם עם אח בוערת. הגדול מביניהם משקיף על הבריכה ועל העמק. בקומת הכניסה עוד פינות ישיבה וגם חצר משק עם תרנגולים ועזים. מבחוץ ניתן להגיע למבנה נוסף שנקרא ה"קסיטה", שמיועד למשפחות. שם אנחנו שהינו (העליתי וידיאו לסטורי, אני אשים אותו גם בהיילייט). אגב, המקום משמש גם לחתונות (כמעט הצליח לי).
להזמנת מקום ב-Mas el Mir
וידיאו אוירי
סרטון שצילמתי וערכתי בשעות שכולם עדיין ישנים…
מה עושים ב- Ripoll?
אם אתם גרים בקטלוניה, בטח עברתם דרך העיר הזאת בדרך לפירנאים / ואל דה נוריה.
יש כאן סניף של לידל ליד אסקלאט ליד משתלה קטנה וקצת מוזרה. מכל מקום, זו עיר עתיקה ונחמדה ויש לה מרכז נאה עם מדרחוב.
שוק איכרים – שבת בבוקר
אם אתם באזור, כדאי ממש לקפוץ לכאן. תופתעו לגלות דוכנים בכל מיני פינות וסמטאות קצת רחובות מהמרכז של המרכז. יש כאן כל מה שיש בכל שוק איכרים קטלאני, במחירים לא רעים ועם תוצרת טריה וטובה.
טיול למפלים
מזג האויר לא היה חם בשום צורה, אבל מעיל ומצב רוח טוב עושים את העבודה עד שהשמש נותנת הופעה משמעותית. המסלול הזה יוצא ממש מהמאסיה. התחלנו ללכת בשביל לפי הנחיותיה המדוייקות של אווה. אחרי שנפרדנו מהפרות הגועות על פעמוניהן, ירדנו עוד ועוד עד שהגענו לפיצול קטנטן. שם לקחנו שמאלה לשבילון שקל לפספס ותוך דקותיים הגענו למפל קטן. אם מפספסים את הפניה, ממשיכים ואז פוגשים את הנחל שחוצה את השביל. באותו יום המים היו גבוהים (בערך מחצית שוק של אדם מבוגר – חצי הדרך לברכיים). המקום הזה ליד המפל הוא נקודת עצירה מעולה לפיקניק של אמצע היום / קפה / תה. בקיץ זה נראה לי מקום אידיאלי לרחצה בלי הרבה אנשים (אל תספרו לאף אחד). יש עוד שני מפלים / בריכות כאלו בהמשך.
טיול אופניים / רגלי ב-Ruta del FERRO
ה שביל שעובר במקביל לנהר ה- Ter שמוצאו במרומי הפירנאים בגובה 2,400 מטר והוא מתאים לאופניים, הולכי רגל, רצים וגם לעגלות. נחמד לדעת שבדרך הזאת עברו שיירות הפחם והברזל מרחק של 12 ק"מ עד ל- Sant Joan de les Abadesses (עיירה קטנה שבה ישנו בטיול אחר). זה חלק מפרויקט Via Verde שהפך יותר מ-3,100 ק"מ של תוואי רכבות שכבר לא היו בשימוש בספרד, למסלולי הליכה ואופניים.
אם תרצו לשכור אופניים, בתחילת המסלול יש מקום שאפשר לשכור ממנו – CAT Can Guetes ויש עוד שני מקומות שמשכירים אופנים לא רחוק משם – Bicicletes Pirineu Oci Actiu Pirineus – Bikes Ripoll
כדאי מאוד לתאם מראש ולברר שעות פתיחה מעודכנות.
איך מגיעים למסלול? שמים בתוכנת הניווט Rute del ferro, Ripoll. חונים ליד הכיכר – יש שם מגרש רחב ידיים, שמתאים גם לקרוואנים.
שבעה אגמים ופארק אתגרי
אם לא עשיתם את המסלול של שבעת האגמים, אז הוא ממש קרוב ושווה את ההליכה. הוא מתחיל ליד Campdevánol – ליד פארק החבלים, שהוא נקודת עניין בפני עצמה.
מה אוכלים באזור?
לצערי אין לי הרבה מה לתרום בגזרה הזאת. שתי מסעדות שהמליצו לנו עליהן, היו סגורות. אחת מקומית – Els Amigus – Casa de menjars ואחת איטלקית – La Piazzetta. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו במקום שלא שווה לכתוב עליו בכלל.
Les Lloses – חנות משק אקולוגית ומסעדה
חנות קטנה עם מבחר לא קטן של מוצרי חלב ובשר. אנחנו יצאנו משם עם עוגת גבינה, מאטו, כל סוגי הפלאן שהיו להם (ביצים, מאטו, וניל, שוקולד), ועוד כמה גבינות. ה- Tierno היתה טעימה לי במיוחד. יש להם גם סיורים מודרכים. Mas el Lladré אם אתם שם, אווה ממליצה להזמין מקום ל-Dachs, מסעדה קטלאנית שצריכה להיות טובה מאוד. בסופש שלנו גם היא היתה סגורה, בגלל הסגר האיזורי. Restaurant Dachs
לפוסט הזה יש 21 תגובות
נתקלת בבלוג פעם ראשונה (בחיפושי אחרי מידע על הפירנאים) וחייבת לציין שזה ממש ממש עושה חשק! תודה רבה על הנגשת המידע!
דרך אגב הטיול באיזור יתאים לדעתך גם לזוג עם פעוטה בת שנה וחצי, נכון? (כי אני כבר מחפשת טיסה 🙂 )
ענבל את אלופה! החלטנו ללכת בעקבות המילים והתמונות שלך. מתחילים מחר וכבר מתרגשים. תודה רבה ועידכונים בקרוב
טוב עשית לי חשק לבוא לתת לך חיבוק לברצלונה ואז לסוע עם יזהר ישר לשם ! מחכה שזה יקרה ! 15 שנה לא נסענו לבד וממש מחכה לחופש . הכל נשמע מושלם. ואני כבר נשואה לך רק חבל שנסעת כל כך רחוק בלי להתיעץ איתי
עשית חשק! לקרוא, לצפות, לאכול ובעיקר להגיע לשם.
וסחתיין על התעלול השיווקי – חתונה, עאלק – שהכניס אותי לבלוג. המלל והתמונות גרמו לי להישאר!
הי תומר, תודה רבה!
מה אתה אומר, יש לי עתיד בתור כותבת?
עוררת חתיכת תאבון. געגועים לאירופה, לספרד, לברצלונה . ולכם. דש.
וכבר חשבתי שהתחתנתם בוילה הזו ?
מתגעגעים גם!
בוא נאמר שזה הכי קרוב לחתונה שהייתי 🙂
היוש ? פעם ראשונה שלי בבלוגך, כמה נעים. נהנתי מהפוסט הזורם והמפורט.
המקום שהתארחתם בו נראה משגע והטבת לתאר אותו. ממש בא לי לנפוש בכזה מקום בדיוק – ביתי, עתיק, אותנטי, נעים. ואו!
תודה על ההמלצות:)
נטלי,
http://www.pnimablog.com
הי נטלי, ברוכה הבאה!
מוזמנת תמיד 🙂
הולכת לבקר בביתך הוירטואלי.
I will marry you!
This is the nicest thing anyone told me in a long time!
הכל נראה חלום. הפוסטים שלך עושים לי חשק אדיר לטייל בספרד. היא משום מה לא מספיק היתה גבוהה ברשימה שלי. אבל את עושה עבודה מצויינת
תודה רבה, נועה!
ספרד גם אצלי לא היתה אף פעם גבוה. בטח שלא חלמתי לגור בה…
עובדים עם מה שיש 🙂
נרשם רשימת היעדים.
ישששש!
את עושה חשק גדול באמצעות התמונות המעולות שלך ובאמצעות כתיבתך.
כיף גדול לקרוא אותך.
וגם קצת מקנאה ?
הי ג׳וד, איזה כיף לשמוע! תודה רבה רבה, ממש חיממת את ליבי.
תענוג של פוסט. הצילומים נפלאים ומעבירים את החוויה. ובחיי, ענבל, שאם היא היתה נענית להצעת הנישואין שלך הייתי באה לחתונה ?
סוף סוף מצאתי מה שיביא אותך לכאן :)))))
תודה רבה, רחלי!
איזה מקום משגע!!! והצילומים – סוף! התינשאי לי?!?
כמו שאת כבר מבינה, יש לי חולשה לנשים שמעצבות יפה… אז ברור!
תודה רבה, גלית יקרה 🙂 נשיקות