רילוקיישן – הסיפור האמיתי

בלוג » אישי » רילוקיישן – הסיפור האמיתי

נכתב על ידי Inbal Cabiri
תאריך פרסום - דצמבר 20, 2024
תאריך עדכון אחרון - דצמבר 20, 2024
36 תגובות

אז איך ברילוקיישן?

הפוסט הזה נכתב בראש שלי כבר שבע וחצי שנים.

שבע וחצי שנים חלפו מאז שארזנו את עצמנו, שיגרנו מכולה לקצה השני של הים התיכון ואת עצמנו בעקבותיה.

אני זוכרת שנשאלתי לא מעט בסמוך לאחר המעבר – "נו, אז איך שם?" והתשובה היתה כ"כ מורכבת שבדרך כלל לא היה לי כוח להתחיל להסביר.

ולכן, לרוב תמצתתי את המענה ל"סבבה". קצר ולא גורר שאלות נוספות.

אני חושבת שזה קצת כמו להסביר לרווקים איך זה חיים עם ילדים. בגדול, התשובה המלאה שלי היא:
1. אי אפשר להבין איך זה עד שלא חווים את זה.
2. כמו אחרי לידה, זה מרחיב את מנעד הרגשות לכל הקצוות. השמח יותר שמח, העצוב יותר עצוב, הבודד יותר בודד וכך הלאה.
כמו אחרי לידה, מתכוננים לתאריך אחד בודד בלי להבין שמאחוריו יש בועת זמן בלתי נגמרת שהיא בעצם החיים החדשים.
כמו אחרי לידה, החיים החדשים לא דומים לקודמים.
כמו אחרי לידה, הגעגועים לחיים הישנים הם משהו בלתי נמנע.
כמו אחרי לידה, שמרגישים שהלב יכול לאהוב יותר מנפש אחת בעולם, הוא גם ירגיש בבית ביותר ממקום אחד בעולם.

לאחרונה פנו אלי שתי נשים שאינני מכירה, שעומדות בפני רילוקיישן, שהגיעו לבלוג שלי איכשהו וקראו את הפוסט "איך הגעתי לספרד". בסוף הפוסט נכתב "המשך יבוא". הן תהו איפה ההמשך. הוא עדיין לא הגיע. עד עכשיו. אז תודה לכן, שהאצתן את כתיבתו.
היה לי רעיון די ברור בראש של התמונות שצריכות ללוות את הטקסט הזה. שנים התעצלתי לרדת לסטודיו להפיק אותן.
למרבה המזל, מידג׳רני חסך לי את הטרחה והתוצאות כאן לפניכם.

״ייחור הוא חלק המנותק מצמח האם המצמיח שורשים ענפים ועלים. כדי להרבות צמח מסוים באופן עצמאי, למשל בעציצים ביתיים, ניתן להפריד ממנו חלק ולבצע ייחור – לרוב חיתוך אחד הגבעולים והשארה בכלי עם מעט מים. לאחר זמן מה, הגבעול יתחיל לצמח שורשים ועלים קטנים, כך שיהיה ניתן לשתול אותו בנפרד ולקבל עציץ נוסף מאותו הצמח – זאת ללא הזרעה כלל.״
ויקיפדיה

הוראות הפעלה - איך לעשות ייחורים בהצלחה

ייחור הוא דרך מצוינת להתרבות צמחים וליצור עותקים חדשים מצמח קיים. הפעולה דורשת דיוק, סבלנות, וטיפול נכון. הנה המדריך המלא:

שלב 1: בחירת הצמח לייחור

בחר צמח בריא – וודא שהצמח ממנו תכין ייחור אינו סובל ממחלות או מזיקים.
מצא גבעול מתאים – בחר גבעול צעיר אך לא רך מדי, עם 3–5 עלים.

שלב 2: חיתוך הייחור

חטא את הכלים – השתמש בסכין חדה או מזמרה נקייה ומחוטאת באלכוהול.
חתוך בזווית – חתוך את הגבעול בזווית של 45 מעלות, כ-10–15 ס"מ מתחת לנקודת הצמיחה.
הסר עלים תחתונים – הסר את העלים מהחלק התחתון של הגבעול כדי למנוע ריקבון במים.

שלב 3: הכנת הייחור לשתילה

טיפול בהורמון השרשה (אופציונלי)
- טבול את קצה הייחור באבקת הורמון השרשה כדי לעודד יצירת שורשים.
חיטוי (אם אין הורמון)
- תוכל להשתמש בקינמון כתחליף טבעי לחיטוי הקצה.

שלב 4: שתילה או השרשה במים

השרשה במים
1. מלא כלי זכוכית במים מסוננים בטמפרטורת החדר.
2. שים את הייחור במים כך שרק החלק התחתון יהיה טבול.
3. החלף את המים כל 2–3 ימים למניעת התפתחות חיידקים.
שתילה ישירה באדמה
1. מלא עציץ בתערובת אדמה קלילה (כגון פרלייט או קומפוסט מעורב עם חול).
2. שתול את הייחור כך שקצהו התחתון יהיה מכוסה באדמה.
3. השקה בעדינות ושמור על לחות קבועה.

שלב 5: תחזוקה

מיקום
- הנח את הייחור באזור מואר היטב אך ללא שמש ישירה.
טמפרטורה ולחות
- שמור על טמפרטורה של 18–24 מעלות.
- ניתן לכסות את הייחור בשקית ניילון שקופה כדי ליצור מיקרו-אווירה לחה (יש לוודא אוורור מדי פעם).

שלב 6: בדיקת שורשים

השרשה במים: בדוק שורשים חדשים לאחר 1–4 שבועות (בהתאם לסוג הצמח).
שתילה באדמה: שים לב לצמיחה חדשה שמעידה על התבססות שורשים.

שלב 7: שתילה בעציץ קבוע

לאחר שהשורשים חזקים מספיק (5–10 ס"מ), ניתן להעביר את הצמח לעציץ חדש.
השתמש באדמה מתאימה לסוג הצמח והשקה בעדינות.

טיפים להצלחה

השתמש בצמחים עונתיים – חלק מהצמחים ניתנים לייחור בצורה טובה יותר בעונות מסוימות.
הימנע מעודף מים – מים רבים מדי עלולים לגרום לריקבון.
סבלנות היא המפתח – לא כל ייחור יצליח, אך עם הזמן תשתפר הטכניקה.

בהצלחה! 🌱

הנמשל

כל כך הרבה אפשר ללמוד מהטבע. כן, גם על רילוקיישן.
אנחנו בעצם ייחור, שנגדע ממשפחת האם או האב או שניהם ומתחילים פיצול חדש, בעציץ חדש.
היה חתך. בין אם אלכסוני, ישר, עקום, חתך הוא חתך וזה לא פשוט. בכלל לא.
כדאי לדאוג לדשן, לאור, לאוויר.
כדאי לבוא קלים, בלי מטענים מיותרים, תרתי משמע.
כדאי שהסביבה החדשה תהיה מזינה, תרתי משמע.
חשוב לזכור שייחור הוא דבר עדין בסמוך לפרידתו מצמח האם וצריך לנהוג בו בהתאם.
(ואגב, אם אתם עדיין לא מייחרים צמחים, אני מאוד ממליצה, במיוחד עם ילדים. זה אינסוף צמחים בחינם ושיעור בהתבוננות וסבלנות – all in one).

המניה דיפרסיה של הרילוקיישן או: איך זה מרגיש?

בהתחלה זה הרגיש לי כמו טיול בחו"ל שהתארך.

שהגענו לשלב הזה שכבר רוצים לחזור הביתה, קצת לחוש "בית" על כל המובנים שלו. אבל בעצם, אין לנו לאן לחזור. כי הבית נהיה כאן, אבל הוא עוד לא מרגיש כמו בית.

אחר כך היו תנודות קיצוניות. זה נע בין –

"וואו, איזה מקום יפה, אני לא מאמינה שאני גרה פה!" (להלן: מאניה)

לבין "איפה החיים שלי ולמה ל$%^ עשיתי את זה לעצמי?״ (להלן: דיפרסיה)

התחושות יכולות להגיע אחת אחרי השנייה, לעתים בהפרש של ימים, שעות או דקות. לעתים בו זמנית.

הטריגר לתחושות הללו יכול להיות ספונטני מאוד – למשל, מראה של פטריה נדירה שהגיעה לשוק השכונתי עשויה לעורר פרץ שמחה במיוחד למראה המחיר הזול שלה.

מנגד, מראה של מישהי שעוברת ברחוב שדומה שתי טיפות מים לחברה יקרה ורחוקה, עד שהיא מסתובבת, עשוי באחת להוריד את מצב הרוח לקרשים. בכלל, נדמה לי שבני האדם נולדו בזוגות. כאילו לכל אחד יש איזה תאום-מראה איפושהו בעולם. מין משחק זיכרון כזה של אלוהימה. זוגות זוגות. כמה פעמים פגשתם מישהו שדומה שתי טיפות מים למישהו שאתם מכירים? כזה. בין מכריי יש לי גם כמה תאומיי אופי, שאני באמת תוהה מה יקרה ליקום אם הם ייפגשו יום אחד.

צלחת את השנה הראשונה?

יופי. זה ככל הנראה ישתפר.
יש שיוסיפו בזהירות שזה יקרה לקראת השנייה. או אולי אחריה.
תדירות מופעי הדיפרסיה תפחת, כך גם עוצמתם. איכות החיים תעלה.
ובתכלס, זה מה שחשוב. בשביל זה באנו, לא?
אגב, יש לי עוד פוסט בראש על למה אסור לנו למדוד את עצמנו בקבועים של שנה. אולי גם הוא ייכתב יום אחד. בינתיים, קחו חבילה חמלה, תמרחו טוב טוב איפה שכואב ותזכרו ששנה זה משהו מאוד שרירותי. העולם לא תמיד מתיישר לפי תוכניות העבודה שלנו. וזה לגמרי בסדר.

רק רגע - את עצמאית? שימי לב לזה

עצמאים ועצמאיות בפרט ייתכן שיזדהו עם מניה דיפרסיה מקצועית, בנוסף.

כאן המנעד יהיה בין –

"הפרויקט שלי כזה מעולה שאני הולכת לכבוש את העולם!״ לבין –

"איזה פרויקט כושל, מי צריך אותו בכלל? אני הולכת לנקות בתים עד הפנסיה!״

להיות עצמאית במדינה שאת לא דוברת את שפתה מלידה זה קשה פי כמה מלהיות עצמאית בארצך, משימה לא פשוטה בכלל כשלעצמה (ע"ע שפה, להלן). אם ההמלצה העיקרית שלי ליוצאות לרילוקיישן היא להתאזר בדליים גדולים של סבלנות, אז כאן היא דרושה יותר מהכל.

וחוץ מזה, לא חייבים לנקות בתים, תמיד אפשר ללמד עברית 🙂

שפה

אחד האתגרים הגדולים אם לא הגדול בהם.

שוב, אנשים שלא חוו – באמת לא יכולים להבין את גודל הסיפור הזה. בטח לא כשזה מגיע בגיל 40 פלוס מינוס, אחרי שתי לידות, כשהמוח גם ככה הפך לעיסה דביקה ולא מאוד שימושית.

בשבילי האתגר הכי גדול היה להפסיק להתבאס מלשמוע את עצמי טועה כל משפט שני. פה הגייה לא נכונה, שם הטייה של גוף שלישי במקום ראשון, בלבול בין זכר לנקבה. יום אחד אני אתפוס את ההוא שהחליט על הזכר והנקבה בעברית ואשסה בו את מקבילו הספרדי. למה לא יכולתם לתאם את כל שמות העצם? באמת.

בן זוגך דובר את השפה המקומית מלידה? צפי לאתגר לא קטן.

אז נכון, מצד אחד – שמעת את השפה כבר. היא לא זרה. את מבינה המון, מתחילה לשלוט בסלנג.

אבל.

לפחות במקרה שלי, השפה שלו היא לא באמת השפה המקומית.

הוא נולד בארגנטינה הרחוקה ואנחנו גרים בספרד. יש הבדלים לא קטנים לא רק בהגייה, אלא בכלל באוצר המילים.

מה גם שפה בכלל מדברים קטלאנית כשפה רשמית (ולא, זה לא רק ניב של ספרדית, זו שפה דומה, אך שונה למדי).

הבעיה המרכזית היא שאת *כל* הסידורים הוא יעשה. כל פעם שצריך לדבר עם מישהו, הוא ידבר, כי זה הרבה יותר יעיל, מהיר וקל. ואז – אין לך שום סיכוי לתרגל.

שפה זה כמעט הכל. זה חיבור בין אנשים. תחושת שייכות. קרבה. תרבות.

להיות לא מובן זה נע בין מצחיק למביך למתסכל על בסיס יומיומי. יש לי אוסף אדיר של אי הבנות קטנות וטיפשיות שקרו לי (הנפוצות בהן – להגיד 'כן' על שאלה פתוחה). עם התקדמותי בנבכי השפה, אני מודה שהן התמעטו, אבל עדיין. ואני בכלל לא אדבר על ״אמא, את מביכה!״ כשהקטקטים מתביישים וקולטים סיטואציות במהירות האור. ואח״כ מתבקשים להסביר לי לאט.
המיתוס שספרדית היא שפה קלה ללמידה, צריך להישבר ומיד.
אני יודעת, תגידו – טלנובלות, קטנטנות, המורדים. סליחה, על מה אתם מדברים? אני הייתי אז בצבא!
ידעתם שיש 18 זמנים בשפה הזאת?

אז לא הבנתי, טוב לכם שם?

אחרי כל מה שכתבתי, התשובה היא כן.

החיים שלנו פה לא רעים בכלל.

בין הבית המקסים, לשכונה הירוקה והפסטורלית, לטיולים של סופי השבוע הארוכים – וואלה, הייאוש פה קצת יותר נוח.

אז אתם שם לתמיד? זאת אומרת, מתי אתם חוזרים?

וואלה, באמת שאין לי מושג.

לא לשכוח - כל צעד לוקח אותי למעלה

אתם ברילוקיישן?

עברת לא מזמן? לפני שנים?
אני פה כדי לומר שזה משתפר. זה לוקח זמן. לפעמים זה מורט עצבים. לפעמים זה מתסכל נורא. אנחנו אוהבים שדברים קורים מהר (או שאולי זאת רק אני).
כדאי לזכור לנשום.
הקשיים שנדמים רציניים, מאיימים וגדולים יפנו את מקומם לקשיים אחרים. קצת יותר נסבלים.
עד אז, תזכרו שכל צעד לוקח אותי למעלה.
כל מה שצריך זה להיות תמיד בתנועה.

Lyrics

Each step is moving, it's moving me up
Moving, it's moving me up
Every step is moving me up
Moving me up, moving, moving me up
Every step is
Moving me up
One tiny, tiny,
Tiny move
It's all I need
And I jump over
Every step is moving me up

This is how we walk on the moon
This is how we walk on the moon

Every step is moving me up
I'm so far away
One moment there
Moving me up
Every step is moving me up
One moment there
One tiny, tiny move
It's all I need and I jump over

יש לכם משהו לומר על זה? ממש אשמח אם תכתבו לי בתגובות.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

גלית הגב 14 ינו 2025

וואו ענבל, כתבת מילה במילה את נסיבותיי ותחושותיי עוד בטרם אפילו התנסחו לי כמחשבות. ממרום 4 חודשי רילוקיישן, בדיוק בביקור בארץ, שהופך לי את הבטן ואת הראש, לקרוא את הדברים שכתבת מרגיע ומחזק.
תודה 🤗🙏
1. Inbal Cabiri הגב 24 ינו 2025
  
  הי גלית, איזה כיף לשמוע! ביקור בארץ זאת בהחלט חוויה הופכת, אולי אכתוב גם על זה…
סתיו שניידר אשוח הגב 14 ינו 2025

מזדהה עם כל מילה ואני רק חוגגת חצי שנה פה. תודה על הפוסט הזה, הוא כתוב נפלא וגאוני מצידך להכניס שם על ייחורים!
1. Inbal Cabiri הגב 24 ינו 2025
  
  הי סתיו, כיף שקראת ושכתבת. ייחורים זה פלא.
רננה הגב 27 דצמ 2024

קראתי בשקיקה ענבל היקרה, עם כל ענייני הספרדית, ניכר ששולטת במשפטים בשפה העברית, תרתי משמע ;))
מתחברת לנאמר מכמה זויות, כרגע אני בטיול ארוך, חודש במקסיקו וכמעט חודש בגוואטמאלה, ו-וואלה- ספרדית לא קלה בכלל (כשהיו טלנובלות בארץ, אני הייתי ברילוקיישן באנגליה- לפני שנחשב כרילוקיישן)…
ואגב כך, באנגליה הרגשתי אבודה מבחינת הסלנג למשך זמן מה, אבל למזלי עבדתי עם אנגלים וצ'יקצ'ק קלטתי , גם את המבטא (שלצערי כמעט ונעלם ).
ההומור שלך וראיית העולם מאוד בריאים ושומרים על נפש, התברכת.
תמשיכי לעלות ולהצליח – ביחידה וברבים ❣️💃💫
חיבוק גדול
1. Inbal Cabiri הגב 24 ינו 2025
  
  תודה תודה, רננה. הטיול שלך נשמע נפלא, Disfruta!
  חיבוק גדול
יוני בלייך הגב 24 דצמ 2024

תודה על הפוסט הזה.
מעודד
ומעורר השראה
1. Inbal Cabiri הגב 24 דצמ 2024
  
  הי יוני, תודה רבה! איפה התמקמתם בסוף?
אילנה בר הגב 23 דצמ 2024

הפוסט שלך העלה בי זכרונות מרילוקיישן לאמריקה לפי המון זמן. כתבת שאין לך מושג אם ומתי תשובו הביתה, אבל גם החזרה ארצה היא סוג של רילוקיישן שדורש עשרות ארגזי חמלה.
1. Inbal Cabiri הגב 24 דצמ 2024
  
  הי אילנה, אין ספק! כמו שאומרים, הנהר הוא לא אותו נהר ואני לא אותו אני…
  תודה על המילים
אפרת גורדין הגב 22 דצמ 2024

וואווו
החכמתי, צחקתי, בכיתי ובעיקר הייתי מרותקת ממש לכתיבתך! כיף כל כך לקרוא אותך… היה שווה לחכות;) בהחלט מסע מופלא מלא בקשת הרגשות.
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  תודה תודה, אפרת. איזה כיף לשמוע. תודה שקראת וששיתפת
יועד הגב 22 דצמ 2024

איזה יופי של כתיבה 😀 מחכה כבר לפוסט על איך זה לחזור לגור בארץ אחרי הרבה שנים…
1. אמיתי סנדי הגב 22 דצמ 2024
  
  חס וחלילה!
2. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  תודה רבה, יועד! עכשיו נזכרת שלא דיברנו עדיין 🤦🏻‍♀️ אני לא בטוחה מתי זה יקרה הפוסט הזה שאתה מצפה לו, אולי עדיף שתבואו לבקר פה קודם 🙂
מיכל קרן גלמן הגב 22 דצמ 2024

ענבל יקרה, הצלחת להאיר החדות ובהומור ובחכמה קולחת את ההשתרשות והפריחה שלך באדמה זרה… מרגש. שולחת חיבוק…
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  הי מיכל, כ״כ שמחה לקרוא אותך גם פה 🙂 אני לא יודעת אם זאת פריחה, או סתם לבלוב… תודה רבה על המילים שלך. חיבוק בחזרה עד הצפון הרחוק
יעל בלומנפלד הגב 22 דצמ 2024

מוסיפה את השנקל שלי –
תהליך רה-לוקיישן הוא תהליך שבעיני צריך להבין שהוא לא קורה מעצמו. הרווחה של כל אחד מבני המשפחה תלויה בניהול התועלות, הלמידה, ההטמעה והפנמה של מיליון דברים. ניהול שינוי (כן כן אני מגיע מעולמות עסקיים אלו(.
כמו כל תהליך שינוי צריך לייצר עוגן לעל אחד מבני המשפחה – שלא יהיה תלוי במישהו אחר, אלא בעצמו.
ראיתי משפחות שאחד עובד והשני לוקח על עצמו לדאוג לכל השאר, לטפל, ואופסססס כעבור שנתיים מבין שאין לו עצמו עוגן, אין לו רווחה, והוא נשען על תהליכים וחברים מתחלפים (כי ככה זה ברה-לוקיישן). כדי למנוע את התסכול הזה צריך לייצר משאבי זמן ואומץ, כדי לתכנן את החלק הזה: לימוד השפה, התערות באוכלוסייה, עבודה או כל מה שמתאים לאותו אדם
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  מסכימה לגמרי. תודה על השיתוף
מיכל גבאי הגב 21 דצמ 2024

ענבל, הכתיבה שלך נהדרת! בתור מי שנמצאת כרגע בתחילת השנה הרביעית לרילוקיישן, הזדהיתי ממש עם כל מילה. אהבתי את ההקבלה לייחורים, וכנראה זה לא מקרי שיש פה בקרב הישראליות באטלנטה טרנד חדש של ייחורים ביתיים.
איזה כיף שהתחלתי לעקוב!! מחכה לספר 😉
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  הי מיכל, איזה כיף שקראת! תודה רבה על המילים הטובות ובהצלחה עם הייחורים! אולי יום אחד יהיה ספר…
מיכל אגם אליסון הגב 21 דצמ 2024

כמו כל דבר בחיים אין אמת אחת. שעזבתי את הארץ לחמש שנים הרגשתי בדידות למרות שהייתי במשפחה שייצרתי שם. אחר כך הרגשתי שאני רוצה לחזור ושחזרתי אני לפעמיים רוצה לסוע. כמו כל דבר יש טוב ורע. או מניה דפרסיה כמו שאמרת. תוסיפי לזה את הגיל שמשחק בהורמונים. אחריות על ילדים. וזה בכלל לא פשוט. אבל זה לא שבארץ הכל מושלם . אז לפחות יש חויית ממקומות אחרים ותמיד טוב לנסות דברים ולא להצטער . ואני מתגעגעת . מעניין אם סובבת את הראש למישהי שדומה לי שם (:
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  לגמרי הגיל, ההורמונים, הילדים. את חד פעמית! עוד לא מצאתי לך מקבילה, אבל אולי יום אחד 🙂
תמי כבירי הגב 21 דצמ 2024

בתי היקרה – ריגשת אותי, כרגיל, עד דמעות. כושר הביטוי שלך נדיר ! את כל האישי לא אפרוש כאן ( אגב, אמא ' את מביכה). אבל כל מילה נוגעת ללב. העיקר שתהיי מאושרת ותזכרי תמיד שיש לאן לחזור.
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  תודה תודה תודה! למדתי הכל ממישהי 🙂
אמיתי סנדי הגב 21 דצמ 2024

טוב, לכל אחד חוויה אחרת.
אני עדיין במאניה, כנראה.
אין יום שעובר כבר עוד מעט שש שנים שאני לא אומר לעצמי או לזוגתי תודה על שעשינו את ההגירה הזאת.
לאין ערוך ההחלטה הכי טובה שהחלטתי בחיי.

את הקבלת את זה לייחור, אני חשבתי על המערה של אפלטון.
אין איך להסביר למי ששקועים עמוק בבוץ, במערה חשוכה שמופגזת בטילים, שהחיים יכולים להיות גם לגמרי אחרת – לא מירוץ בלתי נגמר של עבודה סוחטת, מלחמה, אזעקות, שכול, חרדות, זעם, ייאוש –

אלא פשוט חיים, סבירים, שלווים כאלה, שבהם עבודה זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, שיש זמן לבלות עם הילדים, לקשקש עם ההורים של הילדים האחרים בכיתה בלי להיות בלחץ של מה אנחנו מזניחים בבית, או לפחד שצריך לרוץ למקלט.
מי שלא חווה פשוט לא יכול לדמיין.
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  אכן, באנו בסיטואציות שונות 🙂 מסכימה שזר לא יבין ושמחה שאתם בטוב
גלית ויינברג הגב 21 דצמ 2024

בול! עכשיו נסי לדמיין את זה פעמיים…
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  אין לי שום יכולת כרגע 🙂 מקווה שאת בטוב מותק
רוני הגב 21 דצמ 2024

ענבל היקרה, אני אחטא ואגיד שאת מדברת אותי אם הייתי כותבת כמוך או מצלמת כמוך. מסכימה עם כל מילה שלך, ריגשת אותי והצחקת אותי. איזה כיף לי עם חברה כמוך ❤️
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  הי רוני, תודה רבה על המילים החמות 🙂 כמו שאומרים פה, igualmente 🙂
אורי שלס הגב 21 דצמ 2024

ענבל את נפלאה! רידגשת אותי ממש. כתיבה נהדרת ברגישות וכנות. כבודרת השנה הראשונה, אני לוקחת בשתי ידיים את חבילת החמלה ומורחת היטב 🙂
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  אורי! איזה כיף שאת פה 🙂 מחכה לך פה תמיד עם ארגז חמלה למריחה. תודה תודה
  1. ענת הגב 22 דצמ 2024
    
    וואוו, נהניתי כ"כ לקרוא אותך. את כותבת נהדר.
    אני ברילוקיישן השני שלי והזדהיתי עם לא מעט ממה שכתבת.
    תודה שהעלית את זה על הכתב.
לירון לביא טורקניץ׳ הגב 21 דצמ 2024

ענבל אהובה, שוב את מצליחה לכתוב את הכל בפוסט אחד. כל כך הרבה רגישות וכנות, היה לי ממש כיף לקרוא ומחכה בקוצר רוח לפוסט הבא על מקטעים של שנה. וגם: איזו הקבלה מבריקה לייחורים!!!!
1. Inbal Cabiri הגב 22 דצמ 2024
  
  לירון יקרה, תמיד תמיד שמחה שאת קוראת אותי ומגיבה לי (המצטיינת ללא ספק!). תודה רבה על המילים החמות. חיבוק גדול