fbpx

איך הגעתי לספרד

אין מצב // Never say never

"נראה לך? 
אין מצב.
לא יקרה.
מה לי ולברצלונה? אתה זוכר מה קרה בפעם האחרונה שהיינו שם… 
רק התחלנו להתרגל לקיבוץ. ומה עם הילדים? שוב להעביר? ואיך נסתדר?
ומה אני אעשה שם? הספרדית שלי סבבה (חחח…ממש…), אבל כל הקללות שלימדת אותי בארגנטינאית שלך לא מוכרות שם."
(שיחה ביני לבינו, לפני קצת יותר משנה)
קיבלנו הצעה. מהעבודה שלו. לא בלתי צפויה, אבל בכל זאת. באופן טבעי, הדפתי אותה מיד. כי שינויים נוספים בחיים, זה היה הדבר האחרון שהייתי צריכה. כך חשבתי. הרי תמיד עדיף משהו מוכר על פני משהו שאולי יכול להיות יותר, אבל הוא לא בטוח ובטח לא ידוע. 

אז דחינו את קבלת ההחלטה. כי היא בטח לא תהיה משתלמת. הוא בינתיים ניהל מו"מ. מבחינתי ההצעה היתה אוף דה טייבל. חזרה לחיים הרגילים. אין הצעה, אין התלבטות. קל. החיים בהכחשה.

ואז פתאום היא חזרה. ההצעה. דאם.
צריך להחליט. 
כן או לא.
נוסעים או נשארים. 

 

Sunset Sarid fields Inbal Cabiri

ברצלונה ואני

לא היינו סיפור אהבה ממבט ראשון. ממש ממש לא.

בפעם הראשונה שהייתי, זה היה בחודש דצמבר לפני יותר מעשור. היה קר טילים ולא מצאתי שום דבר טעים לאכול.

בפעם השניה, במקום לקוסטה בראווה הגענו לבית חולים עם ילד בן שנתיים וחצי. 

כי לטס פייס איט, מה לי ולמדינה שהיא סוג של בית קברות לחזירים. ולשוורים.
למדינה שעורכים בה פוד פייטס של עגבניות, ירק שאני ממש לא יכולה לסבול בצורתו הטבעית.
שלא לדבר על האינקוויזיציה.  

אז אמרתי לא. מה רע לנו כאן בעצם? רק הגענו לפני שנה וקצת לקיבוץ. רק התחלתי לצלם. מה יהיה עם המשפחה, כל החברים? ומה, לעזוב את הארץ? אנחנו לא כאלה.

אז לא נוסעים. וזהו. 

"מה קרה להרפתקנות שלך?" אמר לי האיש. אין ספק שהאיש מכיר אותי היטב ויודע בדיוק לאן לדבר.

בוא נדבר על זה מחר. או כמו שנהוג לומר "מחר-כך". מתישהו בעתיד. 

והזמן דחק. אז נסעתי לראות איך שם. עם אחותי שתחיה, שהצטרפה אלי.

ומה אני אגיד, ארבעה ימים בלי ילדים בברצלונה זה זרז מעולה לקבלת החלטות. קשה לומר שסבלנו, אפילו שרוב הזמן היינו בין בתי ספר לבתים. 

 

ככה זה נראה מלמעלה. לא רע.

נוסעים.

יצר ההרתפקנות גבר על הכל. 
אנחנו – נוסעים. איזו מחשבה מטורפת. בלתי נתפסת. מסוג הדברים שעושים ואומרים, אבל בפנים זה עוד לא ממש מחלחל.

ולפני שהבנתי שזה באמת קורה, צריך להודיע. 

לילדים (אלוהים, צריך להכפיל את החיסכון לפסיכולוג). למשפחה. לחברים. ללקוחות. לכולם. 

לארוז. למכור. לתרום. 

להשאיר מזכרות. לצלם תמונות אחרונות.

סידורים. ניירות. נוטריון. אפוסטיל. תלכו. תחזרו. אישורים. העתקים. 

"צריך" – לבדוק, לעשות, ללכת, לחתום, להוציא, להביא, לקחת, לתת, לשלם, להודיע, לבטל, להעביר, לעדכן. 

גשם של סידורים. אוטו. ביטוחים. ארנונה. חברת חשמל. טלפון. טלויזיה. בית ספר. מס הכנסה. ביטוח לאומי. קופת חולים. בנק. משרד הפנים. דואר (ידעתם שאי אפשר לעשות 'עקוב אחרי' בדואר מקיבוץ לעיר? בחיי) מכולה. מיסוי בינ"ל. להירשם. למצוא בית. לחתום על חוזה. לפתוח חשבון בנק. להירשם בעירייה. להוציא כרטיס תושב. ביטוח פרטי. לרשום לבי"ס ולגן. לשלם מקדמות. לקנות רהיטים.
(עדיין לא סיימנו עם זה).

הבית בקופסאות

ל ה י פ ר ד.

להגיע לשדה התעופה עם ארבע מזוודות ובלי שיש לך מפתח לבית שהוא שלך. מוזר.

We are relocating.

מקווה שאלוהים תעזור לנו.

תחנה אחרונה בארץ

המשך יבוא…

הייתם בברצלונה? אהבתם? הייתם מוכנים לגור בה? מעניין אותי מאוד לקרוא.

הגעתם לסוף הפוסט, אבל יש עוד! רוצים לקרוא?

פוסטים חדשים ישירות למייל שלך

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור וגם 5% הנחה על הסדנאות והסיורים

חיפוש

הי,
 אני ענבל כבירי, צלמת של אוכל ועיצוב. גרה ביער ליד ברצלונה. ברוכים הבאים לבלוג הטיולים שלי. כאן אני מעדכנת מה קורה בעיר, כותבת על המקומות שאני אוהבת בה ועל טיולים במקומות אחרים.
להמשך קריאה אודותיי

לעמוד הבלוג הראשי

הישארו מעודכנים
קבלו עד פעמיים בחודש ניוזלטר משמח ומעורר השראה
עם הפוסטים החדשים ורעיונות לטיולים בעולם 

בכפוף לתקנון  // כתובת המייל לעולם לא תועבר לגורם זר