איך הגעתי לספרד

אין מצב // Never say never

"נראה לך? 
אין מצב.
לא יקרה.
מה לי ולברצלונה? אתה זוכר מה קרה בפעם האחרונה שהיינו שם… 
רק התחלנו להתרגל לקיבוץ. ומה עם הילדים? שוב להעביר? ואיך נסתדר?
ומה אני אעשה שם? הספרדית שלי סבבה (חחח…ממש…), אבל כל הקללות שלימדת אותי בארגנטינאית שלך לא מוכרות שם."
(שיחה ביני לבינו, לפני קצת יותר משנה)
קיבלנו הצעה. מהעבודה שלו. לא בלתי צפויה, אבל בכל זאת. באופן טבעי, הדפתי אותה מיד. כי שינויים נוספים בחיים, זה היה הדבר האחרון שהייתי צריכה. כך חשבתי. הרי תמיד עדיף משהו מוכר על פני משהו שאולי יכול להיות יותר, אבל הוא לא בטוח ובטח לא ידוע. 

אז דחינו את קבלת ההחלטה. כי היא בטח לא תהיה משתלמת. הוא בינתיים ניהל מו"מ. מבחינתי ההצעה היתה אוף דה טייבל. חזרה לחיים הרגילים. אין הצעה, אין התלבטות. קל. החיים בהכחשה.

ואז פתאום היא חזרה. ההצעה. דאם.
צריך להחליט. 
כן או לא.
נוסעים או נשארים. 

 

Sunset Sarid fields Inbal Cabiri

ברצלונה ואני

לא היינו סיפור אהבה ממבט ראשון. ממש ממש לא.

בפעם הראשונה שהייתי, זה היה בחודש דצמבר לפני יותר מעשור. היה קר טילים ולא מצאתי שום דבר טעים לאכול.

בפעם השניה, במקום לקוסטה בראווה הגענו לבית חולים עם ילד בן שנתיים וחצי. 

כי לטס פייס איט, מה לי ולמדינה שהיא סוג של בית קברות לחזירים. ולשוורים.
למדינה שעורכים בה פוד פייטס של עגבניות, ירק שאני ממש לא יכולה לסבול בצורתו הטבעית.
שלא לדבר על האינקוויזיציה.  

אז אמרתי לא. מה רע לנו כאן בעצם? רק הגענו לפני שנה וקצת לקיבוץ. רק התחלתי לצלם. מה יהיה עם המשפחה, כל החברים? ומה, לעזוב את הארץ? אנחנו לא כאלה.

אז לא נוסעים. וזהו. 

"מה קרה להרפתקנות שלך?" אמר לי האיש. אין ספק שהאיש מכיר אותי היטב ויודע בדיוק לאן לדבר.

בוא נדבר על זה מחר. או כמו שנהוג לומר "מחר-כך". מתישהו בעתיד. 

והזמן דחק. אז נסעתי לראות איך שם. עם אחותי שתחיה, שהצטרפה אלי.

ומה אני אגיד, ארבעה ימים בלי ילדים בברצלונה זה זרז מעולה לקבלת החלטות. קשה לומר שסבלנו, אפילו שרוב הזמן היינו בין בתי ספר לבתים. 

 

ככה זה נראה מלמעלה. לא רע.

נוסעים.

יצר ההרתפקנות גבר על הכל. 
אנחנו – נוסעים. איזו מחשבה מטורפת. בלתי נתפסת. מסוג הדברים שעושים ואומרים, אבל בפנים זה עוד לא ממש מחלחל.

ולפני שהבנתי שזה באמת קורה, צריך להודיע. 

לילדים (אלוהים, צריך להכפיל את החיסכון לפסיכולוג). למשפחה. לחברים. ללקוחות. לכולם. 

לארוז. למכור. לתרום. 

להשאיר מזכרות. לצלם תמונות אחרונות.

סידורים. ניירות. נוטריון. אפוסטיל. תלכו. תחזרו. אישורים. העתקים. 

"צריך" – לבדוק, לעשות, ללכת, לחתום, להוציא, להביא, לקחת, לתת, לשלם, להודיע, לבטל, להעביר, לעדכן. 

גשם של סידורים. אוטו. ביטוחים. ארנונה. חברת חשמל. טלפון. טלויזיה. בית ספר. מס הכנסה. ביטוח לאומי. קופת חולים. בנק. משרד הפנים. דואר (ידעתם שאי אפשר לעשות 'עקוב אחרי' בדואר מקיבוץ לעיר? בחיי) מכולה. מיסוי בינ"ל. להירשם. למצוא בית. לחתום על חוזה. לפתוח חשבון בנק. להירשם בעירייה. להוציא כרטיס תושב. ביטוח פרטי. לרשום לבי"ס ולגן. לשלם מקדמות. לקנות רהיטים.
(עדיין לא סיימנו עם זה).

הבית בקופסאות

ל ה י פ ר ד.

להגיע לשדה התעופה עם ארבע מזוודות ובלי שיש לך מפתח לבית שהוא שלך. מוזר.

We are relocating.

מקווה שאלוהים תעזור לנו.

תחנה אחרונה בארץ

המשך יבוא…

הייתם בברצלונה? אהבתם? הייתם מוכנים לגור בה? מעניין אותי מאוד לקרוא.

הרשמה לרשימת תפוצה

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. ספרד יפיפיה ומלאת הרפתקאות. ארץ מגוונת שרק לאחרונה הכרתי. כמובן כתיירת בלבד. ספרדית זאת השפה השנייה המדוברת בעולם אחרי סינית אז נראה לי שאת ברילוקשיין שווה במיוחד. כיף לקרוא אותך. חיבוק ממני. מגיעים למדריד בקרוב אז אם יש לך המלצות מגורים וסיורים בעברית – פליז .. בפרטי. מחכה לך

    1. הי נויה,
      תודה רבה! שמחה שאהבת 🙂
      אני באמת ברילוקיישן שווה. אין ספק.
      הפעם האחרונה שהייתי במדריד היתה לפני הרבה שנים, עדיין לא הספקתי לחזור.
      ראיתי שליונית יש אחלה פוסט על מדריד.
      אם את מגיעה לכאן, אשמח להיפגש!

  2. מרגישים אותך דרך הכתיבה שלך. זוכרת את הפגישה שלנו לפני ואת ההיסוסים ומשמח לשמוע שאת אחרי כל הבירוקרטיה והדברים שעושים תוך כדי שבדיעבד לא מובן איך היה כח לעשות אותם..זה כח פנימי שמניע אותך..מניע להתקדם..מסקרן ופותח. כל הכבוד על הבלוג שהוא מקסים!!

    1. הי רותי,
      מה שלומך? איזה כיף לשמוע ממך.
      וואו, היו המון היסוסים. ואת עזרת לי להפיג אותם בחיוכך המבין.
      תודה רבה על המילים המשמחות.
      מקווה שאת בטוב.

  3. הייתי פעם אחת בברצלונה ופשוט אהבתי, הבטחתי לעצמי לחזור שוב…ולא, לא רילוקיישן.
    ואת כותבת כל כך יפה ולעניין, מחכה בשקיקה לפוסט ההמשך ?

    1. הי כרמית,
      מה הענינים איתך?
      תודה רבה על המילים החמות 🙂
      מבינה אותך, יש הבדל גדול בין לגור ללטייל.
      בקרוב פוסט ההמשך…

  4. כתיבה מצויינת. מעבירה היטב את הקושי. רשימת סידורים שאף יומן תכנון לא יצליח להכיל בהצלחה יתרה. אבל כנראה שאת שורדת. המון בהצלחה!

    1. הי רונית, תודה רבה 🙂 לא היתה לי ברירה, אלא לשרוד… למזלי יש לי בן זוג שהוא מנהל פרויקטים בכל רמ"ח איבריו ואם לא הוא, אין לי מושג איפה היינו היום…

  5. אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית… חתיכת היסטוריה!

    1. הי הוד,
      גם לך שם יפה! (גם ללי-אור שמעליך).
      סוף סוף מישהו מתייחס לפאנץ' בפוסט!
      החיים ממש לא צפויים, בדיוק כמו האינ' הספרדית.

  6. מקסים!! תודה על הפוסט מחכה במתח להמשכו..

    1. הי לי-אור,
      איזה שם יפה.
      תודה! בקרוב.

  7. כתיבה מעולה! ממש מעורר רגשות ובונה מתח…מחכה להמשך.
    תודה על השיתוף 🙂

    1. הי רוני,
      תודה רבה!
      עובדת על ההמשך…

  8. מדהים.
    מציף הרבה מאוד ובייחוד געגועים.
    את צלמת הרבה יותר מעורכת דין ובזה היית מצטיינת!!!
    כמה צבע יופי אופטימיות ורגש.
    אין ספק דאת הכי יפה כשנוח/כיף/מרגיש …. לך

    1. הי יקירה,
      תודה רבה על מה שכתבת.
      אין ספק שגעגועים זה חלק בלתי נפרד מחיינו כעת.
      חיבוק גדול

  9. מקסים, והמרפסת של הבית כבר צולמה פעם אחת עם מלא ארגזים, מצחיק לראות אותה שוב ככה.

    1. הי ליהיא,
      כיף שבאת לבקר בביתי הוירטואלי 🙂
      באמת מצחיק! יש לי גם תמונות של הבית מאורגז, בטוח אותו דבר…
      מקווה שאתם בטוב!

  10. לא הייתי בברצלונה אף פעם. חייבת להגיע לשם בעתיד! רצוי כשאת עוד שם.
    רק עכשיו גיליתי את הבלוג, אני מתביישת פה בצד
    האמת שתיארת את המעבר כמו שאני דמינתי אותכם עוברים 🙂 אז אני מקווה שמאז כבר עבר הרבה, ושהתאקלמתם כבר, בצורה טובה

    1. הי דפנה, באמת חייבת להגיע 🙂
      ואנחנו בינתיים כאן, אז קחי את הזמן אבל לא יותר מדי…
      בינתיים קרו המון המון דברים, השנה השנייה, שאנחנו ממש בהתחלה שלה, היא משמעותית יותר קלה בכל קנה מידה.
      אז אנחנו ממש בטוב.
      תודה ומקווה שניפגש!

  11. כל הכבוד לך כיף לקרוא אותך , זורם קליל ומעניין גם אם הנושא מורכב

    1. הי מיכל, תודה רבה על המילים החמות! אכן, נושא מורכב…

כתיבת תגובה

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו כל פוסט ברגע שהוא יוצא מהתנור

חיפוש

הי, כיף שבאתם.
אני ענבל ואני צלמת של אוכל ועיצוב, גרה בברצלונה. כאן אני כותבת על מסעותיי בעולם כאמא צמחונית חובבת אומנות ונופים יפים. 
לא מאמינה בזוגות של גרביים ופעם הייתי עורכת דין. 
רוצה להמשיך לקרוא