איך הגעתי לספרד

נכתב על ידי Inbal Cabiri
תאריך עדכון אחרון - אוגוסט 2, 2023
25 תגובות

Never say never (2016)

"נראה לך?
אין מצב.
לא יקרה.
מה לי ולברצלונה? אתה זוכר מה קרה בפעם האחרונה שהיינו שם…
רק התחלנו להתרגל לקיבוץ. ומה עם הילדים? שוב להעביר? ואיך נסתדר?
ומה אני אעשה שם? הספרדית שלי סבבה (חחח…ממש…), אבל כל הקללות שלימדת אותי בארגנטינאית שלך לא מוכרות שם."
(שיחה ביני לבינו, לפני קצת יותר משנה)
קיבלנו הצעה. מהעבודה שלו. לא בלתי צפויה, אבל בכל זאת. באופן טבעי, הדפתי אותה מיד. כי שינויים נוספים בחיים, זה היה הדבר האחרון שהייתי צריכה. כך חשבתי. הרי תמיד עדיף משהו מוכר על פני משהו שאולי יכול להיות יותר, אבל הוא לא בטוח ובטח לא ידוע.

אז דחינו את קבלת ההחלטה. כי היא בטח לא תהיה משתלמת. הוא בינתיים ניהל מו"מ. מבחינתי ההצעה היתה אוף דה טייבל. חזרה לחיים הרגילים. אין הצעה, אין התלבטות. קל. החיים בהכחשה.

ואז פתאום היא חזרה. ההצעה. דאם.
צריך להחליט.
כן או לא.
נוסעים או נשארים.

ברצלונה ואני

לא היינו סיפור אהבה ממבט ראשון. ממש ממש לא.

בפעם הראשונה שהייתי, זה היה בחודש דצמבר לפני יותר מעשור. היה קר טילים ולא מצאתי שום דבר טעים לאכול. זה לא המקום לצמחונים.

בפעם השניה, במקום לקוסטה בראווה הגענו לבית חולים עם ילד בן שנתיים וחצי. טראומה.

כי לטס פייס איט, מה לי ולמדינה שהיא סוג של בית קברות לחזירים. ולשוורים.
למדינה שעורכים בה פוד פייטס של עגבניות, ירק שאני ממש לא יכולה לסבול בצורתו הטבעית.
שלא לדבר על האינקוויזיציה.

אז אמרתי לא.

מה רע לנו כאן בעצם?

רק הגענו לפני שנה וקצת לקיבוץ. רק התחלתי לצלם.

מה יהיה עם המשפחה, כל החברים? ומה, לעזוב את הארץ? אנחנו לא כאלה.

אז לא נוסעים. וזהו.

"מה קרה להרפתקנות שלך?" אמר לי האיש. אין ספק שהאיש מכיר אותי היטב ויודע בדיוק לאן לדבר.

בוא נדבר על זה מחר. או כמו שנהוג לומר "מחר-כך". מתישהו בעתיד.

והזמן דחק. אז נסעתי לראות איך שם. עם אחותי שתחיה, שהצטרפה אלי.

ומה אני אגיד, ארבעה ימים בלי ילדים בברצלונה זה זרז מעולה לקבלת החלטות. קשה לומר שסבלנו, אפילו שרוב הזמן היינו בין בתי ספר לבתים.

ככה זה נראה מלמעלה. לא רע.

נוסעים.

יצר ההרתפקנות גבר על הכל.
אנחנו – נוסעים. איזו מחשבה מטורפת. בלתי נתפסת. מסוג הדברים שעושים ואומרים, אבל בפנים זה עוד לא ממש מחלחל.

ולפני שהבנתי שזה באמת קורה, צריך להודיע.

לילדים (אלוהים, צריך להכפיל את החיסכון לפסיכולוג). למשפחה. לחברים. ללקוחות. לכולם.

לארוז. למכור. לתרום.

להשאיר מזכרות. לצלם תמונות אחרונות.

סידורים. ניירות. נוטריון. אפוסטיל. תלכו. תחזרו. אישורים. העתקים.

"צריך" – לבדוק, לעשות, ללכת, לחתום, להוציא, להביא, לקחת, לתת, לשלם, להודיע, לבטל, להעביר, לעדכן.

גשם של סידורים. אוטו. ביטוחים. ארנונה. חברת חשמל. טלפון. טלויזיה. בית ספר. מס הכנסה. ביטוח לאומי. קופת חולים. בנק. משרד הפנים. דואר (ידעתם שאי אפשר לעשות 'עקוב אחרי' בדואר מקיבוץ לעיר? בחיי) מכולה. מיסוי בינ"ל. להירשם. למצוא בית. לחתום על חוזה. לפתוח חשבון בנק. להירשם בעירייה. להוציא כרטיס תושב. ביטוח פרטי. לרשום לבי"ס ולגן. לשלם מקדמות. לקנות רהיטים.
(עדיין לא סיימנו עם זה).

ל ה י פ ר ד.

להגיע לשדה התעופה עם ארבע מזוודות ובלי שיש לך מפתח לבית שהוא שלך. מוזר.

We are relocating.

מקווה שאלוהים תעזור לנו.

המשך יבוא…

מוזמנים לקרוא עוד על רילוקיישן לספרד כאן.

הייתם בברצלונה? אהבתם? הייתם מוכנים לגור בה? מעניין אותי מאוד לקרוא.

כל האתרים שבהם אני משתמשת כדי להזמין חופשה (בספרד וגם במקומות אחרים)

בואו לכאן

לפוסט הזה יש 25 תגובות

שגיא יודוביץ הגב 25 מאי 2022

וואו ענבל, פוסט מכניס היטב אותי כקורא, לתוך חווית הרילוקיישן שלך! תודה רבה על הגשר שאת בונה בין קהל קוראי העברית ובן ברצלונה. ורצוני להוקיר מאוד את כתיבתך בהומור עצמי, שהינה סגנון הכתיבה המועדף עלי!
אילנה בר הגב 25 דצמ 2018

אהבתי את הדרך בה את גוללת את קורותייך, וכמו שזה קרה לך קרה גם לאחרים והסיפור שלך הזכיר את סיפור הרילוקיישן שלי בתחילת שנות האלפיים. מעבר שמעיף אותך מאיזור הנוחות למקום אחר. מעבר שיכול לשמש כמנוף לצמיחה או למשבר… מחכה להמשך, למה שמגיע אחרי שנוחתים, אחרי החודש-חודשיים הראשונים שיוצאים קצת מההלם…
חבל שבזמנו לא תיעדתי בכתב את מה שהרילוקיישן עולל לי, לטוב ולרע…
1. Inbal Cabiri הגב 26 דצמ 2018
  
  הי אילנה,
  תודה על התגובה.
  איפה היה הרילו' שלך? כמה זמן? תמיד אוהבת לשמוע סיפורים של אחרים…
  האמת היא שהרוב נכתב במרחק של כמה חודשים, היה לי די קשה לתעד בזמן אמת.
  יש פוסט המשך בהכנה, יפורסם בקרוב…
נויה קומיסר הגב 9 נוב 2018

ספרד יפיפיה ומלאת הרפתקאות. ארץ מגוונת שרק לאחרונה הכרתי. כמובן כתיירת בלבד. ספרדית זאת השפה השנייה המדוברת בעולם אחרי סינית אז נראה לי שאת ברילוקשיין שווה במיוחד. כיף לקרוא אותך. חיבוק ממני. מגיעים למדריד בקרוב אז אם יש לך המלצות מגורים וסיורים בעברית – פליז .. בפרטי. מחכה לך
1. Inbal Cabiri הגב 9 נוב 2018
  
  הי נויה,
  תודה רבה! שמחה שאהבת 🙂
  אני באמת ברילוקיישן שווה. אין ספק.
  הפעם האחרונה שהייתי במדריד היתה לפני הרבה שנים, עדיין לא הספקתי לחזור.
  ראיתי שליונית יש אחלה פוסט על מדריד.
  אם את מגיעה לכאן, אשמח להיפגש!
רותי אופנבך הגב 9 נוב 2018

מרגישים אותך דרך הכתיבה שלך. זוכרת את הפגישה שלנו לפני ואת ההיסוסים ומשמח לשמוע שאת אחרי כל הבירוקרטיה והדברים שעושים תוך כדי שבדיעבד לא מובן איך היה כח לעשות אותם..זה כח פנימי שמניע אותך..מניע להתקדם..מסקרן ופותח. כל הכבוד על הבלוג שהוא מקסים!!
1. Inbal Cabiri הגב 9 נוב 2018
  
  הי רותי,
  מה שלומך? איזה כיף לשמוע ממך.
  וואו, היו המון היסוסים. ואת עזרת לי להפיג אותם בחיוכך המבין.
  תודה רבה על המילים המשמחות.
  מקווה שאת בטוב.
כרמית מור הגב 9 נוב 2018

הייתי פעם אחת בברצלונה ופשוט אהבתי, הבטחתי לעצמי לחזור שוב…ולא, לא רילוקיישן.
ואת כותבת כל כך יפה ולעניין, מחכה בשקיקה לפוסט ההמשך ?
1. Inbal Cabiri הגב 9 נוב 2018
  
  הי כרמית,
  מה הענינים איתך?
  תודה רבה על המילים החמות 🙂
  מבינה אותך, יש הבדל גדול בין לגור ללטייל.
  בקרוב פוסט ההמשך…
רונית הגב 6 נוב 2018

כתיבה מצויינת. מעבירה היטב את הקושי. רשימת סידורים שאף יומן תכנון לא יצליח להכיל בהצלחה יתרה. אבל כנראה שאת שורדת. המון בהצלחה!
1. Inbal Cabiri הגב 6 נוב 2018
  
  הי רונית, תודה רבה 🙂 לא היתה לי ברירה, אלא לשרוד… למזלי יש לי בן זוג שהוא מנהל פרויקטים בכל רמ"ח איבריו ואם לא הוא, אין לי מושג איפה היינו היום…
הוד הגב 4 נוב 2018

אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית… חתיכת היסטוריה!
1. Inbal Cabiri הגב 4 נוב 2018
  
  הי הוד,
  גם לך שם יפה! (גם ללי-אור שמעליך).
  סוף סוף מישהו מתייחס לפאנץ' בפוסט!
  החיים ממש לא צפויים, בדיוק כמו האינ' הספרדית.
לי-אור הגב 4 נוב 2018

מקסים!! תודה על הפוסט מחכה במתח להמשכו..
1. Inbal Cabiri הגב 4 נוב 2018
  
  הי לי-אור,
  איזה שם יפה.
  תודה! בקרוב.
רוני אביב הגב 4 נוב 2018

כתיבה מעולה! ממש מעורר רגשות ובונה מתח…מחכה להמשך.
תודה על השיתוף 🙂
1. Inbal Cabiri הגב 4 נוב 2018
  
  הי רוני,
  תודה רבה!
  עובדת על ההמשך…
אורטל הגב 3 נוב 2018

מדהים.
מציף הרבה מאוד ובייחוד געגועים.
את צלמת הרבה יותר מעורכת דין ובזה היית מצטיינת!!!
כמה צבע יופי אופטימיות ורגש.
אין ספק דאת הכי יפה כשנוח/כיף/מרגיש …. לך
1. Inbal Cabiri הגב 4 נוב 2018
  
  הי יקירה,
  תודה רבה על מה שכתבת.
  אין ספק שגעגועים זה חלק בלתי נפרד מחיינו כעת.
  חיבוק גדול
ליהיא הגב 1 נוב 2018

מקסים, והמרפסת של הבית כבר צולמה פעם אחת עם מלא ארגזים, מצחיק לראות אותה שוב ככה.
1. Inbal Cabiri הגב 2 נוב 2018
  
  הי ליהיא,
  כיף שבאת לבקר בביתי הוירטואלי 🙂
  באמת מצחיק! יש לי גם תמונות של הבית מאורגז, בטוח אותו דבר…
  מקווה שאתם בטוב!
דפנה הגב 1 נוב 2018

לא הייתי בברצלונה אף פעם. חייבת להגיע לשם בעתיד! רצוי כשאת עוד שם.
רק עכשיו גיליתי את הבלוג, אני מתביישת פה בצד
האמת שתיארת את המעבר כמו שאני דמינתי אותכם עוברים 🙂 אז אני מקווה שמאז כבר עבר הרבה, ושהתאקלמתם כבר, בצורה טובה
1. Inbal Cabiri הגב 2 נוב 2018
  
  הי דפנה, באמת חייבת להגיע 🙂
  ואנחנו בינתיים כאן, אז קחי את הזמן אבל לא יותר מדי…
  בינתיים קרו המון המון דברים, השנה השנייה, שאנחנו ממש בהתחלה שלה, היא משמעותית יותר קלה בכל קנה מידה.
  אז אנחנו ממש בטוב.
  תודה ומקווה שניפגש!
מיכל אגם אליסון הגב 29 אוק 2018

כל הכבוד לך כיף לקרוא אותך , זורם קליל ומעניין גם אם הנושא מורכב
1. Inbal Cabiri הגב 2 נוב 2018
  
  הי מיכל, תודה רבה על המילים החמות! אכן, נושא מורכב…