נכתב על ידי
Inbal Cabiri
מרקש היא גן עדן אחד גדול לחובבי עיצוב. לה ממוניה – המלון המפואר שכולל גם גנים יפהפיים הוא חלק ששווה בהחלט ביקור, אבל יש עוד הרבה מעבר.
האמת היא שדי בשיטוט ברחובות העיר כדי לספוג מנה הגונה של עיצוב מרוקאי משובח. הקירות הוורדרדים, הארכיטקטורה המרשימה כל כך, אבני הפסיפס שחוזרות על עצמן – ממש מוזיאון אחד ענק, זמין ובחינם. צריך רק לפתוח את העיניים ולהפנות את תשומת הלב – לגופי התאורה המהודרים, לצבעים העזים בכל פינה, לתקרות המקושטות, למזרקות, לפינות ההסבה המפוארות. הריאדים הם דוגמה נפלאה לכך ולהם הוקדש פוסט נפרד שיעזור לכם לבחור את מקום הלינה המושלם בעיר.
בשעות הראשונות שלי בעיר פשוט לא הצלחתי להתגבר על העומס הבלתי נתפס של הגירויים הויזואליים – הצבעוניות, הטקסטורות, הצורות המעניינות. בשילוב עם רעשים מתחלפים וריחות עזים הם חוויה שצריך זמן בשביל לעכל אותה.
זו משימה לא פשוטה למי שרוצה גם לתעד את העיר תוך כדי, החוויה כל כך רב חושית ואינטנסיבית.
אם תרצו להיכנס לעובי הקורה ולראות עוד, אני מצרפת כאן את המלצותיי על המקומות היפים שהייתי בהם, חנויות שאהבתי ופריטים ששווה בעיני להביא מהשוק הביתה. אם אתם כבר שם, כדאי להיכנס לראות את הגנים, לצאת מהמדינה (העיר העתיקה) ולתור גם את העיר החדשה. אוצרות מובטחים בכל פינה.
מוראד, פקיד הלילה של הריאד הראשון שגרנו בו, המליץ להגיע לכאן בבוקר, אז גם המקום יותר פנוי וגם האור יותר טוב לצילומים.
מאחר וזה היה היום הראשון שלנו בעיר, רצינו לראות קודם את המדינה לפני שאנחנו יוצאים אל מחוץ לחומות ולכן הגענו לגנים בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
ומה אומר, צדק מוראד. אם יש לכם אפשרות – תגיעו מוקדם.
גני מזו'רל
מבוך מרשים של קקטוסים וצמחים אקזוטיים הגדלים בשטח של 9000 מ"ר. הגנים, שבתוכם עובר שביל הליכה ותעלת מים שזרימה מים למזרקה, תוכננו על ידי הצייר הצרפתי ז'ק מז'ורל ב-1922. במרכז הגן עומד בניין בסגנון אר-דקו בצבע כחול עז, שאי אפשר לפספס (מכירים כחול מזו'רל? בן דודם חסר המנוחה של כחול פייסבוק ושל צבע השנה לשנת 2020, כחול קלאסי).
איב סן לורן, שגילה את מרקש בשנות השישים, הגיע לכאן עם בן זוגו פייר ברז'ה, וביחד הם קנו את המקום כדי להציל אותו מהתוכנית להרוס אותו ולהפוך אותו למלון. הם גרו בוילה שהיתה של מז'ורל וקראו לה "וילה אואזיס".
המקום מאוד יפה ואני ממליצה מאוד להגיע אליו, עדיף בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא עדיין לא מלא באנשים שמטפסים על העצים כדי לתפוס תמונה לאינסטגרם.
מוזיאון איב סן לורן
הקונוטציה הראשונה שעולה לפחות לי בראש למשמע השם איב סן לורן אחרי הוט קוטור, היא פריז. ובכן, מסתבר שהאיש בכלל נולד באלג'יר, שם הוא גדל. את תחילת דרכו כמעצב אופנה, הוא בילה בבית האופנה דיור, עד שפתח את בית האופנה העצמי הנושא את שמו. למרקש הוא הגיע בשנת 1966 והתאהב בה. הוא לא רק קנה בה בית ואת בית הקיט שלו בגני מז'ורל, היא גם היתה מקור השראה חזק לעבודותיו, כפי שניתן להתרשם מהתצוגה המרהיבה במוזיאון (אותה אסור לצלם). החלל המרכזי והחשוך מטיל זרקור על עשרות דגמים ואביזרים אותם עיצב. הכל מלווה גם באיורים יפהפיים פרי עטו.
בסרט אודות חייו ניתן לצפות באודיטוריום.
במקום גם חלל לתערוכות מתחלפות, חנות, בית קפה וספריית מחקר המחזיקה למעלה מ-5000 כותרים.
אם אתם במקרה מגיעים לפריז, סורו למוזיאון האח של איב סן לורן.
מוזיאון ברברי
אוסף של למעלה מ-600 חפצים שנאספו על ידי פייר ברז'ה ואיב סן לורן המתעדים את תולדותיהם של השבטים הברבריים, בארבעה חללים נפרדים. הקולקציה ההיסטורית מגלה עד כמה היו (ועדיין) יצירתיים ובעלי תרבות עשירה
המוזיאון נפתח בדצמבר 2011.
כרטיסים
שלושת האתרים נמצאים במתחם אחד, בעל שתי כניסות. ניתן לקנות כרטיסים בכל אחת מהן ולכן אם יש תור, ניתן לבחור בקצר יותר.
ילדים עד גיל 12 נכנסים בחינם
שימו לב לשעת הסגירה המוקדמת ולשעות הכניסה בחודשי הרמדאן. הכניסה תתאפשר עד חצי שעה לפני הסגירה. בתי הקפה נסגרים מוקדם יותר.
מבנה יפהפה משנת 1910 שהיה ביתו של הבאשא, מושל מרקש Thami El Glaoui, שכונה גם "הלורד של האטלס". הבית שופץ, הוסב למוזיאון ונחנך ב-2017. הבית בנוי בסגנון מורי שבא לידי ביטוי במזרקות, בעצי ההדר, במרחבי הישיבה המסורתיים, בפסיפסי הזליז' (Zelliges), באריחים המחפים את הקירות, בדלתות העץ המסיביות.
בזמן הביקור שלנו היו במקום מספר תערוכות – קולקציית בדים מקומיים ששימשה את איב סן לורן בעיצובי הבגדים; פריטים יהודיים עתיקים (חנוכיה, ספר תורה, כלי נחושת, תכשיטים על כולם חריטות בעברית); אומנות מקומית.
אם אתם שם אל תפספסו את חנות הקפה המהודרת שמחזיקה מגוון פולים מכל העולם ואת בית הקפה האלגנטי שלא נמצא לנו מקום בו, על אף שלא היה מלא משום שלא הזמנו מראש.
ניתן לתאם מראש סיור מודרך.
ריאד ששורשיו נטועים אי שם במאה ה-16, שננטש ושוחזר. בשנת 2016 הוא נפתח לקהל הרחב. גם כאן, אדריכלות איסלאמית במיטבה – הקירות החיצוניים גבוהים וללא חלונות. הריאד במבנה המסורתי המלבני, התפתח סביב גינה שבמרכזה מעיין ומזרקה עשויה שיש. הגינה עצמה מחולקת לארבע ערוגות שבכל אחת מהן עצי פרי וצמחיה עשירה וביניהן שבילים. דלתות עץ גבוהות מקדמות את פני הנכנסים למבנה.
כחיפוי לקירות החיצוניים, נעשה כאן שימוש נרחב בטדלקט, הטיח המקומי ובאבני הזליז', שלפי צילומים המתעדים את תהליך הבניה, הונחו אחת אחת. ניכר שהעיצוב והבניה נעשו על ידי אנשים מומחים בתחומם – התוצאה פשוט יוצאת דופן.
המגדל שבקצה החצר מאפשר תצפית היקפית על המדינה ועד הרי האטלס, ואליו ניתן לעלות מדי חצי שעה.
זה בדיוק המקום לנוח על ספסל מתחת לעץ ולהירגע מהשאון של העיר לקול המים המפכפכים ולאחר ארוחה קלה בבית הקפה בקומת הקרקע או במרפסת בקומה הראשונה. מומלץ להביא ספר.
מטרת המוזיאון, שקיים כבר למעלה מעשור מאז 2009, היא להציג את המגוון העשיר של מרוקו דרך עיניהם של צלמים אנונימיים ומפורסמים כאחד, מאז הופעת המדיום הצילומי לקראת סוף המאה ה-19 ועד לשנות השישים של המאה ה-20. האוסף כולל למעלה מ-10,000 צילומים, גלויות, עיתונים, מפות ותיעודים שונים שנאספו ושנתרמו.
המקום לא גדול, אבל מעניין ויהיה הפוגה נחמדה לחובבי הצילום. מה שמשך משום מה את עיני ילדיי, היה סרט תיעודי על כפרים מקומיים בהרי האטלס. שמחתי לראות אותם צופים בילדים קשי יום בני גילם שסוחבים יחפים כדי עמק מלאים במי נהר במעלה ההר. שמחתי לראות את הילדים הללו בני החמש להערכתי סוחבים את אחיהם התינוקות בני השנה במנשא גב מאולתר מפיסת בד. את הילדים שלי זה פחות הרשים.
פחות שמחתי לצפות בקטע בו הם מכינים את ארוחת הערב מחזיר בר תועה.
המבנה מסורתי ויפה, התצפית מהקומה העליונה ליד הקפיטריה – נאה אף היא.
הנקודה הזו הופיע באחת המפות שקיבלנו כגן שכדאי לבקר בו. להמלצות מעין אלו אנחנו מקשיבים ולכן הרחקנו לכת עד לשם.
בכניסה יש שומרים ושער מגנטי שמרמזים על הרצון לדלל את הקהל הבא בשערי המקום.
לתומי חשבתי שהגנים הם הגן היפה שנמצא בכניסה, אחרי שעוברים את השומר, משימה לא פשוטה בפני עצמה. מסתבר שהגנים נמצאים בתוך מלון, שההגדרה 'יוקרתי' היא אנדרסטייטמנט רציני עבורו. בפעם הראשונה שהגענו לשם, אמרו לנו משהו על נעלי ספורט ואחר כך על זה שכבר אי אפשר להיכנס. כששאלנו למה האנשים שהיו לבושים בהידור אחרינו בתור נכנסו, נענינו ש'להם יש הזמנה' ושהגנים כבר סגורים להיום. למחרת הגענו בשעה מוקדמת יותר ועברנו בהצלחה את סינון הבטחון, לא לפני שהפקדנו שם את התיקים.
והגינה שבכניסה היא בסך הכל הגינה שבכניסה. המכוניות שבכניסה הבהירו בצורה חד משמעית מהי רמת ההכנסה הממוצעת של האורחים כאן. מה שקרה אחר כך הוא עצום מימדים. 700 עצי תפוזים, 5000 שיחי ורדים, 21 מיני קקטוסים ו-200 עצי זית (שחלקם בני מאות שנים) הם רק חלק ממה שמאכלס את הגנים הללו. המקום מתוחזק בצורה מעוררת השתאות, כך שלא ניתן למצוא עלה יבש סורר על הארץ. ניקיון וסדר מופתיים.
מעבר לכך, למלון יש גם גינת ירק, בה הם מגדלים את כל התצרוכת של המטבח בצורה אורגנית לחלוטין.
בריכת המלון אף היא עצומת מימדים ושימו לב שאם אינכם אורחי המלון, ישנם שלטים שקל לפספס אותם לפיהם המעבר אסור. לא חלפו דקותיים והועמדנו על טעותנו והושבנו למסלול הלא-אורחים.
או אז הבחנו בעגלה שנראתה כמו עגלת גלידה קטנה ומה היתה שמחתנו כשגילינו שמדובר בגלידה של פייר ארמה לצד חנות קטנה. שילמנו הון תועפות עבור כדורי גלידה שחיכו יותר מדי זמן שמישהו יכדרר אותם לתוך גביע (אל תעשו את זה) וגם לקופסת עוגיות סבלה וניל שהיו נימוחות ונהדרות.
אם תיכנסו למלון (לא היה שום שלט שאסר את זה), תוכלו לבקר בחנות נוספת, גדולה יותר, של ארמה וגם בחנות של דיור.
פנים המלון אף הוא אלגנטי מאוד ומבדיקה שערכתי, על מנת ללון בחדר הפשוט ביותר, יש להיפרד מ-805 יורו. הסוויטה היקרה ביותר תעלה בסביבות 8,600 יורו. במלון ישנן 4 מסעדות, כל אחת בסגנון אחר, ספא ועוד פינוקים כיאה למלון בסדר גודל מעין זה.
ארמון עצום בגדולו, המתשרע על פני 8 דונם ובתוכו 150 חדרים, שקשה להאמין שרק חלק קטן ממנו פתוח לקהל הרחב. הוא הוקם בשנת 1880 על ידי הוויזייר הגדול סי מוסא ונועד אז להיות הכי גדול שיש. בנו, אחמד בן מוסא, שכונה גם בא אחמד), הרחיב את הארמון לאחר שהיבא את טובי האומנים מפז כדי לבנות אותו. שם הוא גם שיכן את 24 נשותיו.
אחרי מותו של אחמד, הארמון נבזז, אך לא נפגע. כמה שנים מאוחר יותר הוא אוכלס על ידי הפאשה, עד שהוא גורש משם. למרות כל התהפוכות שעברו עליו, הארמון השתמר בצורה ראויה לציון, למעט הריהוט שנלקח ולכן רוב החדרים נותרו ריקים עד היום.
מה שמרשים בארמון הוא הארכיטקטורה המורית והאנדלוסית שלו. גם כאן ניתן למצוא גילופים בעצי ארז, אבני זליז' בדוגמאות שחוזרות על עצמן וויטראז'ים צבעוניים.
הדבר היחיד שהצטערתי עליו בטיול הזה, הוא שלא באתי עם קונטיינר, שנתיים וחצי קודם. כי אם צריך לרהט בית, מרקש יכולה להיות מענה כל כך מושלם, עם הפריטים האותנטיים והאיכותיים שאפשר למצוא בה, ניגוד מושלם לכל החיקויים הסיניים/אינסטנט עיצוב שוודי שאנחנו כל כך מוצפים בה.
מה ששווה להסתכל עליו בעיני –
שטיחים – קניתי שניים וידעתי כבר אז שהייתי צריכה לקנות יותר. את הסיפור של השטיחים תוכלו למצוא בפוסט על הטיול למדבר (בקרוב). הנהג שלנו לקח אותנו לקואופרטיב של נשים שאורגות באיזה כפר שכוח אל, בדרך שרק מקומיים יודעים להגיע אליה.
גופי תאורה – אני התאהבתי לחלוטין בגופי התאורה הענקיים שתולים מהתקרה ושוברים את האור לפיסות קטנטנות. לשמחתי אין לי שום מקום בבית שבו אוכל לתלות אותו ולכן נחסכה ממני ההתלבטות איך לסחוב כזאת מפלצת. אפשר לקנות גם משהו בינוני עד קטן – צמוד קיר או שולחני שנכנס במזוודה.
כלי קרמיקה – הפריטים שהכי קל לקחת. אם אתם מחובבי העיצוב
סט לתה – קומקום יפה, שישיית כוסות זכוכית ומגש זו אחלה מתנה לאמא / חמות לחג, או אפילו לעצמכם. שימו לב שכאשר ממלאים את מרבית הקומקומים, גם הידית מאוד מתחממת.
טאג'ין – לשחזור חוויית הבישול המקומית. שימו לב שיש כאלה מעוטרים מקרמיקה שהם רק להגשה וכאלו מחימר שהם לבישול עצמו.
לגבי המיקוח בחנויות, ממליצה לכם לקרוא את החלק העוסק בכסף בפוסט העוסק בתכנון הטיול למרוקו – המסקנות שהגענו אליהן יכולות לחסוך לכם הרבה כסף.
33 Rue Majorelle
חנות קונספט יפהפיה שאוצרת פרטי עיצוב ואופנה ממעצבים מקומיים אך מוכשרים ביותר. תשכחו מה שראיתם במדינה, זה מערבי לחלוטין. המחירים בהתאם. אם אתם יוצאים לגליז (השכונה החדשה) לגני מז'ורל / מוזיאון איב סן לורן, היא נמצאת ממש בהמשך הרחוב.
Corinne Bensimon
גלריה קטנה אך משובחת של כלי קרמיקה וטקסטיל. אל תפספסו את סינרי הפשתן ההורסים מאחורי דלת הכניסה.
Le Jardin Secret
החנות שבגנים מציעה מזכרות מעוצבות ששווה להתעכב עליהן. חלקן מיוצרות על ידי אמן מקומי בתוך החנות. אהבתי במיוחד את הפריטים הקוראים לשיוויון בין הדתות. ניתן להיכנס לחנות רק עם כרטיס כניסה למקום, שחבל לוותר עליו בכל מקרה.
הייתם במרוקו? ספרו לי מה אהבתם שם?
מסעדות במרקש מה אוכלים במרקש? ובכן, לקח לנו קצת זמן להבין איפה בדיוק כדאי לאכול במרקש.קראתי חוויות של מטיילים ישראלים שהיו מאוכזבים מהאוכל המקומי ולכן
מבוא טיול במרוקו הוא קצת יותר מורכב מטיול אירופאי רגיל. המדינה קצת יותר רחוקה, ביבשת אחרת. המנטליות שונה לגמרי, השפות, הדת, המנהגים. הדרכים והנהיגה. האוכל.
הקדמה – ריאדים במרקש ***אזהרה – התמונות בפוסט עלולות לגרום לכם להזמין טיסה מהר ממה שתכננתם. כותבת הבלוג מסירה מעצמה כל אחריות לפעולות מעין אלו***
מכירים את אלה שיודעות תמיד לאן ללכת, איפה המקומות הכי שווים, הכי מעניינים והכי מעוצבים? אלו הן ויקי וכריסטינה.
מי אני? קראו כאן
מדריך יעיל שכתבתי על איך לתכנן טיול בלי לתכנן. בלי אקסל! בלי טבלאות!
רוצים לקרוא?
השאירו מייל ואשלח לכם את המדריך.
לפוסט הזה יש תגובה אחת
חייבת להגיע למרוקו! רק עשית לי יותר חשק!!! שומרת לי ❤️