האגם הכי יפה עד כה – סופש בצפון קטלוניה

מה עושים השבת?

הקורונה הביאה איתה הרבה הרבה תוכניות שנגנזו, מי יודע עד מתי.
היינו צריכים להיות כאן ושם ובסוף נשארנו הרבה בבית. אחרי חודשים ארוכים, החלטנו לארוז את עצמנו ללילה אחד.
קצת להחליף אוירה.
צפונה.
בתכנון – אגם. כי חם.
***עדכון יוני 2023 – מפלס המים נמוך משמעותית מהצילומים, בשל הבצורת הקשה שהיתה באזור בשנתיים האחרונות. מומלץ להסתכל בתמונות עדכניות בגוגל מפות***

עוד אגמים והצעות לקיץ

Pantá de la llosa

עד היום כבר הספקנו לבקר בלא מעט אגמים כאן בקטלוניה. עד חלק כתבתי שהם נחמדים, חלק חביבים, חלק מהנים.
אפשר היה לצפות שההתלהבות שלנו קצת תדעך למראה עוד אגם, שהרי מה כבר אפשר לחדש – המים אותם מים, הקיאקים, אותם קיאקים.
אז זהו. שאפשר.
ודווקא האגם הזה זכה לתואר "היפה מכולם", כי הוא באמת היה יוצא דופן. בעינינו, כן?

קודם כל, הוא יותר גדול. ההרים דרמטיים יותר. המים טורקיזיים יותר.
משהו שם עשה לנו נעים בלב ולמזלנו גם הזמנו לילה באיזה מלון קרוב (לא ליום הנכון, אבל גם לזה נגיע תיכף), כך שזכינו ליהנות מהיופי הזה יומיים שלמים.

כבר בכניסה לאגם קידמה את פנינו מקפצת באנג'י. זה היה הזמן המדויק להסביר לילדים את ההבדל בין אבא (שקפץ בניו זילנד) לבין אמא (שכבר אז היה לה פחד גבהים). כרגע הם איתי.

רחצה באגם

יותר מאגמים אחרים, אין כאן בכלל הרבה נקודות לרחצה. ההרים נופלים לאגם בלי להשאיר הרבה מקום לאנשים להיכנס באמצע.
אפשר להגיע לשני מתחמי הקיאקים – זה הראשון וזה השני.
אני משערת שלא יכריחו אתכם לשכור קיאק בשביל להתנחל שם עם מחצלת ואולי שמשיה. במתחם השני גם תיהנו מ"גזלן" אם שכחתם להביא צידנית. אבל בגדול אין שם הרבה מקום ויש הרבה אנשים בסופ"ש. אבל זה לא ישבור אותנו, כי אנחנו מחבבים מרחבים.
אחרי סקירה די מקיפה של השטח, מצאנו מקום חלומי ממש, עם המון צל של עצים וגישה ישירה למים.
חברים יקרים (רונית ובועז אתם מונצחים כאן) גילו לנו את עונג הסאפ. הילדים שטו להם בכיף ואנחנו נחנו בצל. באמת שלא היינו צריכים יותר מזה. רק אספקה של אוכל. ואת הפינג'אן של הפק"ל קפה 🙂
שימו לב שבאזור האגם הקליטה מאוד חלשה.
איך מגיעים?
למגיעים מדרום, נוסעים על כביש LV 4241 שחוצה את האגם פעמיים, עוברים את מפעל Knauf (הוא יהיה מימינכם) ואז חונים במפרצון חניה קטן. יורדים בשביל הכורכר עד שמגיעים למים.
זה יוצא פחות או יותר כאן (שחזרתי את הנקודה מאוחר יותר, כי כאמור, לא היתה שם קליטה).

מלון וארוחת ערב

בעשר הדקות שהיו לי לחפש מקום לינה ראוי ופנוי, הזמנתי את המלון הקטן Hostal Piteus בעיירה הסמוכה לאגם, Sant Llorenç de Morunys. (דורג בציון 9 על ידי יותר מ-450 איש, לגמרי הספיק לי).

בשעה מאוחרת למדי, באזור 19 בערב, עת התקפלנו מהרביצה המענגת בין העצים והמים, הגענו למלון.

– שלום, יש לנו הזמנה להיום.

– שלום, אתם בטוחים? המלון שלנו כבר מלא כי יש כאן תחרות אופניים.

– בטוחים, בטוחים. הנה ההזמנה.

– התאריך של מחר…

– &?%!!!!!

– ….
…
…
יש לנו חדר לשלושה. אולי במקרה תרצו לראות אותו?
– כן!

אז במקום "דירת שני חדרי שינה" עם מטבחון וכו' הצטופפנו ארבעתנו בשלוש מיטות. היה שמח.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה שפרטיה לא הגיעו לגוגל. היא נמצאת כאן.
אפשר לומר שהיא לא היתה רעה בכלל ואף הפתיעה, כי חששנו שלא תהיה טובה (ומאידך לא היו הרבה אופציות אחרות. ככה זה בעיירה קטנה).
מה שהכי הפתיע, חוץ מהפטאטאס בראווס שהיו ממש טובים ולוו ברוטב חרפרף, זה שהיה להם תפריט צמחוני וטבעוני. מאוד לא אופייני לאזור ולמדינה.
הילדים חלקו 3 ביקיני (טוסטים עם חמון וגבינה), בן זוגי ואני אכלנו כל אחד המבורגר (אחד טבעוני, אחד ממש לא).
במקום גם תפריט קינוחים עשיר ומגוון. הגלידה היתה סבירה, הפלאן היה לא רע בכלל.

תצפית

ארוחת הבוקר במלון היתה טובה.
בהתייעצות עם אנשי הקבלה הנחמדים עד מאוד, החלטנו להתחיל את הבוקר בתצפית על האגם.

בחניה המרכזית של העיירה היו בדיוק כמה דוכנים של אוכל (מעין שוק יום ראשון, אבל מאוד מאוד קטן) שזה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להצטייד בפירות, גבינות, זיתים ועוד. לחם טרי קנינו במאפיה סמוכה – Forn de la Vall.

נסענו ל-Santuari de la Mare de Déu de Lord וחנינו את הרכב למרגלות במגרש החניה. (בעלי רחפנים, שימו לב לשלט שאסור להטיס שם רחפנים. את התמונות שלי צילמתי במקומות אחרים שהם מותרים).
אז ורק אז בישרנו לילדים שיש קצת עליה עד למעלה, מה שגרר מחאה נמרצת מצידם. אני באמת לא זוכרת מה גרם להם בסופו של דבר לצאת מהאוטו. אני די בטוחה שזה לא היה שוחד מצידנו.
העליה לא ארוכה, אבל היא דורשת קצת רצון. לא משהו שהיה להם באותו רגע. מה שהציל את המצב הפעם זה סיפורים על צמחים (לא האמנתי שזה יעבוד). דיבור איטי, תיאטרלי, עם הרבה דרמות ומתח ( לעץ הזה קוראים אלון. אתם לא מאמינים למי עוד קוראים אלון!)  והופ, אנחנו למעלה. בדרך פגשנו הרבה רוכבי אופניים שמשום מה חשבו שזה הגיוני לרדת את הדרך הזאת באופניים. משוגעים.
בעצת הבחורה המאוד נחמדה (כן, כבר אמרתי) מהמלון, לא ירדנו באותה דרך, אלא המשכנו ישר בשביל ל- Camí de Sant Jaume.
את השביל הזה לא כדאי לפספס, כי כל הנוף שבשבילו עליתם והזעתם נמצא שם.
לא ידענו אם השביל הזה ממשיך עד לאוטו או שהוא נגמר באיזשהו שלב. החלטנו לשאול עוברי אורח.
הזוג הראשון אמר בבטחון תוך שימוש חד משמעי בידיים שהשביל הזה הוא רק על הפסגה, וכדי להגיע לחנייה צריך לחזור בדרך בה עלינו.
בשלב הזה החלטנו לעשות עצירה קלה להתרעננות, מתחת לעץ (האלון) הגדול. זוג נוסף הגיע, והם טענו בבטחון לא פחות רב, שבטח, השביל הזה מגיע לחניה. אנשים נוספים לא היו באזור ולא היתה לנו דרך להכריע. הרפתקנים שאנחנו, החלטנו להמשיך, בתקווה שנגיע לאנשהו.

הדרך לא היתה קצרה. אחרי שצילמנו (טוב, בעיקר אני) את האגם מכל זוית אפשרית, השביל נכנס לתוך העצים, כך שרובו המכריע היה מוצל ונעים, גם בשעת בוקר לא מוקדמת.
רוב הדרך היתה משולטת היטב, חוץ מהמזלג האחרון, שלא היה מאוד ברור לאן כל אחת מזרועותיו מובילות. בחרנו בעליונה, השמאלית ולא טעינו.
הגענו לאוטו. יש אלוהימה.

מעיין

ואי אפשר בלי מים.
המשכנו ל – Font de Puda.
בכניסה, ממש קרוב לחניה (ילדים, לא הולכים הרבה!) יש שולחנות "קק"ל" שרובם מוצלים ואפשר לפרוס בהם בנוחות את ארוחת הצהריים.

מי שמעוניין להירטב יכול להיכנס לנחל. אם תהיתם, זה אחד מהמקורות של האגם, וקוראים לו נהר ה- Cardener. כמו שאפשר לדמיין, המוצא שלו גבוה (באזור ה-1100 מ' גובה) ו ל כ ן המים שלו בהכרח יהיו מי קרח. לא מאמינים? תנסו. זהירות לא להחליק, הוא שופע.
עוד במקום, מעין קטן, עשיר בגופרית, שנובע לתוך בריכה קטנה. רוצה לומר, כאן תזכו גם למי קרח וגם לניחוח של ביצים קשות. שימו לב לשלט הקטן שנוסף לפיו הרחצה מסוכנת שם.
סוף טיול להפעם.

דירות ופעילויות באזור אפשר למצוא כאן

בתי מלון באזור נמצאים כאן

Booking.com