מסעדות מישלן
כבר כמה וכמה שנים יוצא לי לסקר את מדריך מישלן לספרד.
איך הגעתי לזה?
זה התחיל מההבנה שמי שמגיע מישראל לברצלונה ובכלל, לספרד יכול ליהנות מקולינריה גבוהה ברמה בינלאומית במחיר של מסעדה ״רגילה +״ בתל אביב.
ההיצע פה משוגע, באמת כמות בלתי נתפסת של מסעדות מעולות אחת-אחת, המנעד – רחב מאוד – משלושה כוכבים ועד מסעדות פשוטות לא מכוכבות, שמופיעות במדריך. התמורה בדרך כלל הולמת מאוד את העלות, אז זה רק מתבקש.
חוץ ממישלן, ישנו דירוג 50 המסעדות הטובות בעולם, שמכתיר באופן לא מאוד מפתיע את 50 המסעדות הטובות בעולם, רשימה שהתרחבה ל-100 מסעדות.
תוכן עניינים
הכי טובה בעולם
כמה פעמים יוצא כבר לאדם לאכול במסעדה שהוכתרה הטובה בעולם? ובכן, לא הרבה.
El Celler de Can Roca, המסעדה של האחים רוקה שנמצאת בעיר גירונה שבצפון קטלוניה, שתיכף נדבר עליהם, היא שם דבר בקטלוניה ובכלל בעולם. כל כך שם דבר שקשה מאוד להשיג אליה מקום.
האמת היא שניסיתי להזמין לשם מקום כמה וכמה פעמים, די בשביל הספורט, והתייאשתי מאוד מהר.
בואו נאמר, שבאמת לא ציפיתי להגיע לשם, ואם זה היה תלוי בי – גם כנראה שלא הייתי מגיעה לשם (בערך כמו שלא הייתי מגיעה לגור בברצלונה, אבל זה כבר לפוסט אחר).
אבל –
צריך לדעת עם מי להתחבר. זהו, חברים, כל הסיפור.
ולמזלי הגדול, לא רק שבן זוגי היקר הביא אותנו לברצלונה, כך חברנו מ׳, שבאמת אין לי מילה רעה אחת לומר עליו (חוץ מזה שהוא מבשל הרבה הרבה יותר טוב ממני), היה נחוש.
כמה נחוש?
5 שנים נחוש.
ויום אחד, הוא שולח ווטסאפ ״יש מקום״.
זה היה רק לפני 11 חודשים
אתם יודעים מה תעשו עוד 11 חודשים?
אני ממש בקושי סוגרת תוכניות לסופשבוע הקרוב.
אתם לא יודעים איזה לחץ מופעל עלי כדי שאתכנן את בר המצווה של הבן שלי שבעוד שישה חודשים.
מצחיקים.
רוצה לומר, אני לא טובה בלתכנן קדימה. ממש לא.
אבל מ׳ שלח תאריך ושעה.
11 חודשים קדימה.
מצחיק.
מי יודע מה יהיה מחר?
והנה זה הגיע
יש ביביסיטר, יש בגדים מגוהצים. לא ייאמן שהגענו ליום הזה.
נכנסים.
שעה ו-10 דקות נסיעה מברצלונה לכיוון צפון – לג׳ירונה היפה.
המבנה נראה מאוד יפה ומרשים מבחוץ, ואף יותר – מבפנים.
אין ספק שהרבה הרבה יותר יפה פה באור יום. המסעדה בנויה בצורת משולש סביב פאטיו מלא צמחיה.
החלל המרכזי הוא עם מחיצות. אנחנו זכינו בחדר נפרד אותו חלקנו עם עוד שולחן אחד.
יכולנו לצפות על שאר האורחים דרך חלון זכוכית גדול.
מצד אחד – יש רצון לתעד כל שניה ושניה.
גם בגלל המעמד וגם בגלל שהסיכוי שנחזור – די מזערי.
מצד שני – צריך להיות ברגע. בהווה.
מצד שלישי – יש תאורה מאוד לא מחמיאה.
רוצה לומר, לא צילמתי הרבה. מה שצילמתי, זה בתנאים תאורה ירודים.
זה מה יש.
זה לא תפריט, זה ספר. אומרים שיש כאן 60 אלף בקבוקים.המבחר הוא בלתי נגמר אנחנו שתיינים לא גדולים מאוד ובעיקר היינו צריכים לחזור באותו ערב (שלא לומר אמצע הלילה) לברצלונה, אז לא לקחנו wine pairing, אלא בקבוק וכוסות.
אז ככה.
במנה השביעית, שאלנו כמה עוד נותרו ומסתבר שכל מה שאכלנו עד אותה נקודה, היו הפתיחים. אז שימו לב.
כל המנות היו מעניינות. הן מבחינת צורת ההגשה, שהשתנתה באופן תדיר. בהתחלה הכל הוגש על לוח שיש ונאכל ביד. לאחר מכן היו כמה כפיות שנשלקו ובהמשך – מנות בצלחת.
רוב המנות היו גם טעימות. משחקי טקסטורות היו שם המשחק, שנפוץ מאוד במטבחים כאלה.
ספירות, קציפות, קרמים. לא היה רגע דל.
היו כמה מנות שאותן הייתי מוכנה לאכול כל יום. גם הלחם היה יוצא דופן, במיוחד הבריוש עם הזיתים. חלום של מאפה.
צמחונים / אלרגיים ועוד
נקודה ענקית לזכות המסעדה – חוץ מ-מ׳, חתן השמחה, שאוכל באמת הכל, לכל אחד משלושתנו היתה רשימת דברים שהוא לא אוכל.
אני צמחונית, היא לא אוכלת אבוקדו, חזיר ועוף, הוא אלרגי לפירות ים.
בקיצור – חשבנו שהם יעיפו אותנו עם הבררנות הזאת (עליה הודענו כמובן מבעוד מועד).
למעשה, רוב המנות הוכנו בצורה שכל אחד מאיתנו קיבל וריאציה אחרת שלה.
עד כדי כך. שיחקו אותה.
קינוח
לפני שנגיע לגולת הכותרת, מנה אחת שהיתה מוזרה באופן בלתי נסבל, היתה גלידת Play-doh.
כן – גלידה שמריחה בדיוק ונטעמת בדיוק כמו הבצק הצבעוני הזה שהילדים היום משחקים איתו.
ההסבר היה להחזיר אותנו לטעמי הילדות שלנו.
מסתבר שהמותג נוסד בארה״ב ב-1930.
עכשיו, נניח וגדלתי במקום שבו יש פליידו ולא פלסטלינה בשקל.
למה לכל הרוחות שמישהו ירצה לאכול את זה?
אין ספק שגולת הכותרת בתחום הקינוחים היתה ״יער הגשם״, או הענן המעופף.
גימיק יפה ומעניין כמו שאפשר לראות בריל שצירפתי מהאינסטגרם. הענן מרחף לו בחלל עד שהוא נוחת על כן ומשם מטפטף טיפות על המנה.
הוא מתאדה די מהר ואין לו הרבה טעם, אבל זה מצטלם מאוד יפה.
Azurmendi vs. Can Roca
לפני כשנה וחצי ביקרנו ארבעתנו במסעדת Azurmendi שבחבל הבאסקים (תמונות כאן, עדיין לא הספקתי לכתוב עליה). גם היא מעוטרת בשלושה כוכבי מישלן ודורגה אז ״רק״ במקום ה-67 (ברשימה החדשה היא הדרדרה למקום ה-81).
אני חייבת לומר שהחוויה שם היתה לא פחות מרגשת, במובנים רבים אפילו יותר מאשר בקאן רוקה.
הסיפור – היא שם חזק וברור. הכל סובב סביב מהגינה לצלחת, אבל בכל כך הרבה פרשנויות. זה בלט לאורך כל הארוחה.
בקאן רוקה היו הבלחות של קונספט ״זכרונות ילדות״, אבל זה עלה אולי פעמיים או שלוש וזהו.
החוויה – יש שם טיול שלם ברחבי המסעדה, כך שאוכלים בהרבה יותר מחלל אחד (ואני לא ארחיב כדי לא לספיילר).
חומרי גלם – באזורמנדי היה שימוש גם בקטניות וגבינות, מה שלא היה בקאן רוקה. עם זאת, היו שם כמה חומרי גלם כמו כמהין שחזרו על עצמם וזה קצת פגם במגוון.
השירות – באזורמנדי המלצרים מזנקים כדי לקפל את המפית שלך כשאת הולכת להתפנות. בקאן רוקה זה לא היה, לא באופן קבוע לפחות. יותר מזה, השולחן שלנו נוקה רק פעם אחת, לפני הקינוחים, למרות שפיזרנו פירורים לאורכו ולרוחבו.
חוץ מזה, מצאנו כמה צלחות שלא היו נקיות לחלוטין והשירותים (הקטנים מאוד) ראו ימים מצוחצחים יותר.
נהנינו מאוד מהארוחה בקאן רוקה. האוכל היה מרתק מאוד, לפרקים מענג ממש והרגשנו שיש תמורה עבור האגרה. המקום מעוצב בצורה יוצאת דופן והישיבה שם חמימה ונעימה.
עם זאת, לא יכולנו להימנע מהתחושה שניכרת בקאן רוקה עייפות חומר מסוימת, שיש מקום לשיפור. עבר זמן רב מאז שהמסעדה הגיעה לטופ שלה – קשה לשמור על מתח גבוה לאורך כל כך הרבה זמן.
אם אתם מחפשים חוויית מישלן איכותית, מתחברים לקונספט של קיימות, גינה וירקות (יש כמובן גם דגים ובשר), תבדקו את אזורמנדי. לא חייבים לחכות שנה למסעדה.
הסיפור של המסעדה
El Celler de Can Roca היא מוסד קולינרי שקיים כבר יותר מ-35 שנים.
המסעדה זכתה לכוכב מישלן הראשון שלה בשנת 1995. את השני קיבלה ב-2002 ואת השלישי ב-2009.
בשנים 2013 ו-2015 היא הוכתרה כמסעדה הטובה בעולם, על ידי ה-״פיפטי בסט״.
חוץ מזה, הם זכו לפרסי אומנות האירוח, פרס הסומלייה הטוב ביותר ופרס שף הקונדיטור הטוב ביותר.
את המסעדה מתפעלים שלושה אחים –
ג'ואן רוקה, האח הבכור הוא השף הראשי. המסע הקולינרי שלו החל במסעדה המשפחתית, שם שיפר את כישוריו לצד אחיו.
ג'וזף רוקה, האח האמצעי (אם זה עדיין PC לומר, או ״המרכזי״). הוא המאסטר סומלייה, שאחראי על התאמת היין.
ג'ורדי רוקה, האח הצעיר והשף פטיסייר.
השלושה גדלו במסעדה של הוריהם, Can Roca, שנמצאת ממש מעבר לכביש. המסעדה מגישה אוכל קטלאני מסורתי וארוחות צהריים עסקיות ב-16 יורו לאדם.
היום, הדור הבא מצא את מקומות במסעדת האחים – בנו של ג'ואן, מארק ובנו של ג'וזף, מרטי – ממשיכים את השושלת המשפחתית.
עוד מסעדות של האחים רוקה
Can Roca – המסעדה של ההורים. אוכל קטלאני פשוט, מסורתי, במחירים עממיים.
Normal – מסעדה שנראה שיועדה לכל מי שלא הצליח להזמין מקום לקאן רוקה ועדיין רוצה לטעום משהו מהאחים. תפריט מצומצם למדי, מחירים לא עממיים.
Placa del Vi – בר יין עם תפריט אוכל מאוד מעניין.
Casa Cacao – מלון בוטיק שנבנה עבור אורחי קאן רוקה, בקונספט של שוקולד.
Rocambolesc – גלידריה של האח גורדי, שמבוססת על גלידות בסגנון אמריקאי עם תוספות עונתיות. אין כאן מבחר גדול. שימו לב לשלגון בצורת האף הבלתי נשכח של שף הקינוחים. יש סניף בגירונה ועוד אחד על הרמבלס בברצלונה.
עוד באזור
מגיעים לגירונה? הכי טוב בזמן פסטיבל הפרחים.
כאן המלצות על מה לעשות בגירונה
מחפשים מקומות לינה בברצלונה?
בתי מלון מומלצים בברצלונה ומדריך שכונות
דירות נופש מומלצות בברצלונה
מחפשים טיולים באזור?
יש כאן אינדקס
מחפשים מקום לינה מחוץ לברצלונה, מעוצב כזה עם הרבה טבע מסביב?
מקומות לינה בקוסטה בראווה ובפירנאים
אשמח לקרוא
מה המסעדה הכי טובה שלכם? ספרו לי בתגובות.
אתם כבר חלק מקהילת המטיילים ויקי וכריסטינה?
קהילה ייחודית שבה יש לכם הזדמנות למצוא את המקומות הכי טובים לאוכל / טיולים / אומנות, ממקומיים שגרים ממש שם