לו"ז האוכל של הספרדי המקומי

כל מגזין תיירות שמכבד את עצמו, מחזיק לפחות כתבה אחת על כל יעד שמתחילה ב"איך לאכול כמו מקומי ב…". אז לפני שנמצא את המקומות של המקומיים, בואו נבין קודם איך הולך סדר היום של החבר'ה שחיים פה. הוא די שונה ממה שמוכר בארץ וכדאי להתעכב על זה לרגע, כי יש לזה השפעה לא מעטה על מי שמבקר כאן.

אז ככה –

ארוחת בוקר
הארוחה הכי פחות חשובה ביום.
מתרחשת בדרך כלל אי שם לפני 10 בבוקר.
היא כוללת קפה או תה ואיזה כריך עם חמון וגבינה או מאפה קטן. וכשאני אומרת כריך אני מתכוונת למשהו בגודל זערורי יחסית לכריכי רשת "ארומה", למשל. סוג של ביס או שניים.
המלצות על בתי קפה שווים – ממש בקרוב.

ארוחת צהריים
הארוחה הכי גדולה וחשובה ביום. בין 14-16.
הזדמנות מצוינת לתפוס ארוחה עסקית במחיר ממש משתלם.

ארוחת ערב
מתרחשת רק באזור 21-2230 ולכן רוב המסעדות שהן לא באזור התיירותי לא נפתחות לפני השעה 2030 לכל המוקדם.

מה זה אומר לגבי מי שבא לבקר?

שעות פתיחה – בגדול, הספרדים עושים הכל לאט. אין מה למהר. אפשר לקום מאוחר וללכת לישון סופר מאוחר. או להיפך. איך זה קשור לאוכל? או. אז אם אתם מסתובבים במרכז העיר ממש, כנראה שתמצאו אוכל 24/7. אבל אם קצת תתרחקו מכיכר קטלוניה, תגלו שלאוכל יש זמן. מוגדר. ראו לעיל. וכמו שהחנויות הולכות לשנ"צ בריאות, הרבה מהמסעדות נסגרות בצהריים ונפתחות שוב רק בערב. זה יכול להיות באזור 20-21.
אם אתם עם ילדים, צריך לקחת את זה בחשבון ותמיד לבדוק. שימו לב, שיש מסעדות שבגוגל יהיה כתוב שהן פתוחות רצוף, אבל המטבח שלהן יהיה סגור בין סרוויס הצהריים לערב ובינתיים יגישו שתייה וארוחות קלות בלבד.

אוכלים בנחת – מכירים את "לא לאכול, לבלוע"? מלצרים שיושבים על הראש ומחכים שתפנו את מקומכם? לא כאן. למעט מקומות עמוסים במיוחד, ויש כאלה, ברוב המקומות לא יצפו מכם לאכול מהר, יתנו לכם אפילו ללעוס ולבלוע בנחת, אם רק תהיה לכם סבלנות להמתין לבואן של המנות. זה עשוי לקחת קצת יותר זמן ממה שאתם מצפים. שוב – להורים לילדים קטנים, שימו בתיק משחקים ודפים לצביעה. לא יכול להזיק.

מחפשים מלון בברצלונה?כתבתי מדריך שלם שיעזור לכם למצוא את המלון שלכםבואו לכאן

תפריט יומי – כמעט בכל מסעדה יש Menú del día בשעות הצהריים. סוג של ארוחה עסקית משתלמת, הכוללת מנת פתיחה, עיקרית, קינוח ושתיה תמורת 10-15 יורו. אם לא מתאים לכם, תמיד תוכלו להזמין מהתפריט הרגיל, ששמו המקומי הוא Carta (ולכן, אם אתם משתמשים בגוגל תרגום, תראו הרבה פעמים באתרי המסעדות שכתוב "letter". תדעו שזה התפריט)

הזמנת מקום – לא כל המסעדות מאפשרות את זה, אבל תמיד מומלץ להזמין מקום. זה, כמובן, בהנחה שאתם מהסוג המתוכנן ולא הספונטני. העיר מלאה בתיירים לאורך כל השנה ולכן עשויים להיות מקומות שאם לא הזמנתם אליהם מקום, תאלצו להמתין בתור (ע"ע מושג הטרנקילה – סבלנות זה המפתח כאן) או לחפש מקום אחר כי המקום מלא. כאן אפשר להסתייע באתר המזלג המקומי – El Tenedor להזמנת מקומות אונליין.

טיפ – לא מצופה להשאיר כאן וממש לא חובה. בוודאי לא כמו בארה"ב או אפילו בישראל. אם נהניתם, אתם מוזמנים להוקיר תודה באמצעות מעות, אבל אף מלצרית לא תעווה את פרצופה באכזבה למראה צלוחית חשבון ריקה.

צמחונים בספרד

נשמע כמו התחלה של מופע סטנד-אפ. או בקיצור, אוקסימורון.
אם קראתם את הפוסט איך הגעתי לספרד, אתם כבר יודעים שהביקור הראשון שלי בעיר בשנת מבאס קולינרית (חוץ מזה שהיה סופר קר!). זה היה בשנת 2006 והבטחתי לעצמי שעל אף מגניבותה הבסיסית והווייב הסימפטי למדי של העיר, כף רגלי לא תדרוך בה שוב עד שיהיה לי משהו ראוי לאכול בה. וכשאני אומרת ראוי, אני לא מתכוונת לסנדוויץ' של חמון וגבינה שהוציאו ממנו את החמון.

יצאתי ממנה בתחושה של פספוס, כי לא באמת נהניתי מהאוכל. חשוב לזכור, שזה היה טרום עידן הפייסבוק / Happy cow וכו'  – יותר עידן המפות מנייר וספרי לונלי פלאנט. והם לא היו ווג'י פרנדלי. בכלל.

אז היום, עשור פלוס קדימה, צמחונים (וטבעונים) ירגישו בברצלונה קצת כמו בשיר של סטינג Englishman in New York –

"I'm an alien, I'm a legal alien"

ועד שהממשלה תוציא אותנו מחוץ לחוק (בצחוק, כן?) אני יכולה לומר שהעיר עדיין רחוקה מלהיות מקום ידידותי לצמחונים, בניגוד להרבה מאוד מקומות אחרים באירופה,או בכלל בעולם א ב ל. צמחונים (וגם טבעונים, כן כן) יכולים ליהנות מה מאוכל משובח, אם רק ידעו לאן ללכת. יש תקווה.

כשלהקה מקומית עושה קאבר לשיר האלמותי של סטינג (אמל"ק – מבטא אנגלי זה לא הצד החזק פה)

שאלת השאלות.
נתחיל מאיפה לא. למשל, טריפ אדווייזור. חשיפת התרמית הלונדונית, היתה הוכחה מצערת לאמינות הירודה של האתר ואחרי שנחלתי בעצמי כמה אכזבות מהמלצות מעולות שם, הפסקתי לגמרי להשתמש בו.
מסעדות על שדרות הרמבלה – עד היום, עדיין לא ראיתי מסעדה ראויה לשמה שממוקמת על השדרה ההו-כה עמוסה ואני ממליצה בחום להתרחק ממנה ומכל מלכודות התיירים שהיא מלאה בהן.

אז איפה כן?
המלצות של חברים שאתם מכירים – זה תמיד הכי טוב. אם כי תמיד כשמסתמכים על המלצה יש איזשהו כשל מובנה בהמלצה על מקום שהתגלה במקרה. כי בעוד החבר, שהלך לתומו ברחוב ופתאום גילה בית קפה שכונתי מגניב ממש – היה נטול ציפיות לחלוטין – אתם מגיעים עם ההתרשמות החיובית שלו על המקום, כך שרף הציפיות שלכם גבוה בהרבה. מכאן אפשר מעט לעלות והרבה לרדת. אבל זו רק התפלפלות פילוסופית שלי עם עצמי.

קבוצות פייסבוק – יש הרבה קבוצות שעוסקות בטיולים בחו"ל בכלל (ובהזדמנות זו אמליץ בחום על קבוצה שאני מחבבת במיוחד – 'טיולים בראש טוב') ובברצלונה בפרט. יש גם קבוצה מקומית של Vegans, Vegetarians and Flexitarians in Barcelona – זו קבוצה נחמדה של מקומיים, תוכלו לבקש להצטרף אליה, לפשפש בפוסטים ולשאול שאלות.

בלוגים – בתור כותבת של אחד כזה, אני חייבת להמליץ על בלוגים. מקור בלתי נדלה למידע יקר ערך.
איפה אני מוצאת בלוגים? חוץ מאשר בגוגל – בפינטרסט 🙂 נשמע אולי מפתיע, אבל הצלחתי להגיע משם לכל מיני בלוגים חביבים למדי. אני בדרך כלל מחפשת את היעד בשורת החיפוש וכך גם מקבלת את התמונות הכי יפות של המקום.

Happy Cow – אני מאוד אוהבת את הקונספט וגם היישום לא רע. אפילו רכשתי במיטב כספי את האפיקציה המלאה. הבעיה איתה היא שהיא מאוד חלקית. השתמשתי בה פעמים ספורות בלבד.

גוגל מפות – הופתעתי לגלות שיש להם המלצות שהתגלו כממש טובות בזמן האחרון. נכנסים למפות של גוגל, מאפסים את המפה למקום שלכם ולוחצים על "מה יש בסביבה".

איך להשתמש בהמלצות?

הדרך הנוחה ביותר בעיני (אם יש לכם רעיונות אחרים, אשמח אם תרשמו בתגובות בסוף העמוד) היא להעלות את כל המקומות שרוצים לטייל בהם לגוגל מפות, להוריד את המפה לשימוש באופליין ואתם מסודרים. איפה שלא תנחתו בעיר, תוכלו לפתוח את המפה ולראות איזה מקום ששמרתם נמצא בסביבתכם.

ספרו לי – איפה אתם הכי אוהבים לאכול בברצלונה?